במאה השש עשרה, הפכה צפת, למרכז המיסטיקה היהודית – הקבלה.

בפרקים האחרונים המתקיימות מטעם סדרה זאת, התייחסנו לאירועים בהיסטוריה היהודית, שהתרחשו בתקופת הרנסנס (1350 או גם 1650).

במהלך זמן רב בכל זאת, עקבנו את כל תחייתו מסוג הידע הקלאסי מחד ודעיכת כוחה הנקרא הכנסייה מאידך, הזדעזענו מתופעת האינקוויזיציה הספרדית וגירוש בני העם היהיודי מהארצות המגוונות, ערכנו הכרות בעלי עלייתה השייך הפרוטסטנטיות, כנצר הטוב ביותר של הנצרות, התפעלנו מ”תור הזהב” הנקרא יהדות פולין והזדעזענו למשמע קציר הדמים הנקרא בוגדן חמלניצקי האוקראיני. (ר’ פרקים 48, 49 ו – 50).

ממה היווה הבריאה היהודי האם הרנסנס התקרב לתוך קיצו?

בצורה גיאוגרפית, כמחצית מהאוכלוסייה היהודית נודעה שרויה במזרח התיכון, עם ריכוזים בולטים בתורכיה ובשטחי האימפריה העותומאנית; וכמחצית זרה ברחבי אירופה, שיש להן ריכוז מושלמת במזרחה (פולין, אוקראינה וליטא).

ועוד מקומות, גם שהריכוזים הגדולים התמקמו באזורים, תוכלו נעשה לחפש אחרי יהודים בכלל תפוצות אמא אדמה, וגם הודו וסין.

האימפריה העותומנית

משנת 638 (שש שנה לאחר מותו השייך מוחמד), למקרה הכליף עומר כבש את ירושלים, אדמת מדינה ישראל נפלה לידיים מוסלמיות, ולהוציא פרק זמן קצרה בייחוד השייך הכיבוש הצלבני (1099 או שמא 1187), היא תמשיך להישאר באמצעותם עד לסופה השייך מלחמת הטבע הראשונית ב-1918.

במסגרת שנות הרנסנס – משנת 1516 והלאה – עכשיו הכוח המוסלמי בידיה השייך האימפריה העותומאנית, שמרכזה באיסטנבול. כדאי להרכיב, שהעותומאנים אמנם היוו מוסלמים, עדיף שלא יהיה ערבים אך תורכים.


התורכים שימשו גבוהים ביותר ליהודים במידה רגיל. כבר ראינו קודם, כיצד עקב גירוש ספרד, קודמו בני העם היהיודי בברכה בשטחיה מטעם האימפריה העותומאנית, תוך כדי הסולטאן בייזיד שקרא: “הם חושבים לכם שפרדיננד מסוג ספרד משמש כל מי מוצדק, נוני משמש שוטה. מפני ש שהוא מצריך אחר אוצרו ושולח את אותו לגמרי אלי”.

בשיתוף התפשטותה מטעם האימפריה העותומאנית, נכנסו התורכים לארץ, והיה הנו המשמעותי בסולטאנים העותומאניים, הידוע כסולימאן המפואר, אותם בנה שוב פעם את חומות ירושלים. אם יצור לב, נופתע לחפש, שהשם סולימאן, זה הגרסה התורכית אליו שלמה – ושחומותיו, הן מסוג זה שתוחמות את ברצלונה העתיקה שהיא ירושלים עד לימים כדוגמת אלו.

מעכשיו, יהודים אנשים רבים החלה לחזור לארץ ישראל, ובוודאי לעיר צפת. בתוך לא ממש ממאה שנה, אמורה אוכלוסיית ברצלונה צפת מ-300 בתי אב בדיוק עד לכ-10,000 איש.

בפרק זמן נקרא, הוסיפה צפת מספר תרומות חשובות מאוד לחכמה היהודית.

קודם כל, חיוני לומר את אותן הרב יעקב בירב (1475 או 1546), שניסה לעבור הנהגה, שהופסקה לצורך ביצוע הרבה יותר מאלף שנים. הרב בירב, ניסה לייסד שוב פעם אחר מוסד ה”סמיכה”. המושג “סמיכה” מתייחס להסמכה רבנית, שעברה ברציפות היסטורית ממורה לתלמידו, התחילו לעשות במשה רבנו. שרשרת מתמדת זו, הופסקה בימיו של הרדיפות הרומאיות. רבנים אולם המשיכו להסמיך את אותן תלמידיהם, אולם שלא שימשו הללו את הסתימות סמיכות מקצועיות, באופי שייעדה עבורן ההלכה היהודית, אלא, סמליות לא רק .

הרב בירב סבר, שאפשר לחזור ולערוך את זה בתנאים ספציפיים ולשם איך הסמיך רק את מכשיר אייפון שלו וחכם נוסף. אולם, חכמי ירושלים אינה הכירו בסמיכה זה, ולמעשה עד לימינו, ההסמכה הרבנית זוהי סמלית גרידא.

הרב הבא שהסמיך הרב בירב, היווה הרב יוסף קארו. הרב קארו (1488 או גם 1575) נמכר בשם ממגורשי ספרד. הוא עשה את אותה דרכו דרך אירופה ותורכיה ולבסוף התיישב בצפת. בלוח נולד הביא לפרסום את כל מי הספרים שכתב האלמנטריים ביותר ביהדות – השלחן ערוך – עיתון ההלכה ה-1, שעל פיו נוהגים עד לימים הללו.

לפניו, ניסה בעל מימדים את כל, רבי יעקב בן ש, לרכז את אותו ההלכה היהודית בספר שנקרא “ארבעה טורים”. הרב יוסף קארו לקח את אותו ה”ארבעה טורים” והשקיע 32 שנים מחייו! בכדי לספר לו פירוש – הוא קרא לפירושו “בית יוסף”, ולאחר מכן ריכז את השיער ב”שולחן ערוך”. בעתיד, הרב חיים איסרליש (רמ”א), בעל מימדים אשכנזי מקראקוב שבפולין, היוצר תוספת אשכנזית לשולחן ערוך (ר’ פרק 49). ועד ליום נולד, השולחן ערוך מאת הרב יוסף קארו, בצירוף הערותיו המתקיימות מטעם הרמ”א, הינם הבסיס מטעם ההלכה היהודית.

הרב יוסף קארו מפורסם חייהם בגלל טקסט ההלכה ממנו, נוני הינו מחסן גם כן בתורת הסוד. העובדה החשובה שקבע את אותם מגוריו בצפת אינה מקרית, בגלל, שבאותם זמן הפכה צפת למרכז הקבלה היהודית.

מיסטיקה יהודית

מהי מיסטיקה יהודית?

המיסטיקה היהודית מספקת הרבה יותר בשמה “קבלה”.

קבלה, זוהי פירוש הנקרא התורה, שמתמקד במשמעויות הנסתרות והעמוקות בהרבה יותר, המתקיימות מטעם המלים והאותיות. בהתאם המסורת היהודית, רמת הבנה טובה יותר יחד עם זאת השייך התורה, נמסרה תיכף בהר סיני. אולם, מפני ש מורכבותה, הזו נמסרה בעיקרם למעטים שבמעטים. הזמן, הפירוש הנסתר זה בטח נעשה למוכר בשיטה מקיפה בהרבה, ולבסוף פורסם והופץ לכלל (על אף שעדיין אך מעטים יכלו לחוש אותו).

היצירה המרכזית מטעם הקבלה זו גם עיתון הזוהר הקדוש. תוכנו מסוג ספר זה התגלה לראשונה תוך כדי רבי שמעון בר יוחאי – באומדן בין השנים 100 לספירה, בזמן שחי במערה, כשהוא מסתתר מבין הרומאים. חוקרים יודעי דבר טוענים, שספר הזוהר נכתב באמצעות הרב משה דה ליאון (1240-1305).

ברם, הרב הספרדי הרב דוד דה ליאון, נעשה ה-1 שחיבר את כל הזוהר, אך משמש מעולם אינה טען לחיבורו. בנוסף, הגורמים שפרסם אינם היוו מאורגנים כיחידה מסודרת, וכמו אחת ל, דווקא מעטים יכלו ולהיות את זה.

נמצא בא לתמונה הרמ”ק – הרב חיים קורדובירו מצפת (1522-1570), שריכז וערך אם שיטתי, את כל המחשבה הקבלית עד לימיו. ביצירתו “פרדס רימונים”, הציג הרמ”ק רק את האחדות שעומדת מאחורי המסורת הקבלית, בדרך זו שארגן את הרעיונות המיוחדים, ולפעמים נוסף על כך סותרים לכאורה, למערכת עקבית ואחידה.

ליבת השיטה מטעם הרמ”ק, עמדה על תיאור מפורט, מטעם מקום מגורים חידוש המציאות על ידי א-לוהים, תוך כדי חמש הספירות – סוג של “צינורות” ששייך ל חשמל א-לוהית. ההבחנה מטעם עשרת הכוחות הנ”ל, זוהי הפתרון ללימודי הקבלה בעת הזו. (ראה, סדרת תורת הקבלה באתר זה)

הדמות הידועה באופן ספציפי בפיתוח הקבלה מדוע שמוכר לכולם כיום, היא הרב יצחק לוריא (1534-1572), הקרוי גם כן האר”י הקדוש.

האר”י הקדוש הוא למעשה בירושלים, אולם לאחר מכן עבר לצפת, כשהוא מעתיק את מקום מגוריו אליהם ביום הלווייתו המתקיימות מטעם הרמ”ק. זה חי בצפת עם שנתיים גרידא, או שמא שנפטר בדמי ימיו, בהיותו בן 38, אולם בתקופה קצרה אותם עשה מהפכה ממשי בקורס הקבלה. ולמעשה, מִשְנתו – שתועדה ברובה באמצעות תלמידו רבי חיוניות ויטאל – עיצבה את אותן מסלול של לימודי הקבלה.

שיטתו שהיא האר”י, שיכללה את אותן הנל המתקיימות מטעם הרמ”ק, ככה שבמקום לעיין את הספירות כנקודות ברורה ממדיות, נקרא ראה את הסתימות כמערכת “פרצופים” אחרון , כשלכל אחד הדבר אישיות אנושית כביכול.

על פי שיטתו, הנחיות האנושיות מיומנות וידע להשפיע בדבר הספירות – שמורידות את אותה השפע הא-לוהי אלינו – ולכן רמות להגביר או שמא לעכב את אותו התקדמותה הנקרא העולם, לעבר אופי השלמות התכליתי לרכבת התחתית.

וגם פיתח האר”י, נוסף על כך אחר למידה של גלגולי הנשמות, את הפעילות הסביר ב”שער הגלגולים”.

תוך כדי משך הנל, באו יודעי דבר ללמוד קבלה בצפת. האגדות מספרות, בדבר בולטים עוטי לבן, היוצאים לשדות בערבי שבתות, ומקבלים את אותו פני שבת המלכה בשירת “לכה דודי עבור כלה” (מזמור מפורסם זה נכתב על ידי הרב תמה אלקבץ).

שבתאי צבי, משיח השקר

מיסטיקה מנקה מתקשרת יחד עם ציפייה לביאת המשיח. אבל הציפייה למשיח – שהיא אחת משלושה-עשר מהותי האמונה, למשל שתיאר הרמב”ם – יכולה מזמן לזמן להתפרש באופן מוטעת, ולהוביל לסוגיה ממש גדולה בעם היהודי.

מהם כזו קרה, בשלהי המאה השבע-עשרה, כשההיסטוריה היהודית הקשה, המתקיימות מטעם 150 השנים הקודמות – הגירוש, האינקוויזיציה ופרעות חמילנצקי – מהווה את אותה תפאורת הרקע. מוֹעִיל הרוח היהודי הינו בשפל ונראה, שהמצב אינו יכול להיות איטי בהרבה יותר. בוודאי שהגיע הסביבה שהמשיח יבוא ויגאל את העם.

עכשיו, עלה לגדולה “מקובל” עם תכונות של שבתאי צבי. שבתאי צבי משמש בשנת 1626 בסמירנה (איזמיר) שבתורכיה ונחשב אם תבקשו את דעתי מדי, לבן אדם בוהק וכריזמטי. בהיותו מְפוֹאָר , הוא למעשה באופן מיידי קיבל לזכות ב מחברי קהילתו אחר אסמכתת “חכם”, או שמא מכיוון ש פרק זמן קצר לאחר מכן – כשהתנהגותו הפכה לבלתי יציבה והאנשים הבחינו, שלמרות חכמתו הנו שאין היא יציב מנקודת מבט מנטלית – סולק מתוארו.

שבתאי צבי התחיל לנדוד במזרח התיכון, ובשנת 1651 עשה את אותם דרכו לעבר מדינה ישראל – מאוד אל עזה. בתוכו פגש ב”מקובל” את אותם עם תכונות של נתן העזתי, שהפך ל”אמרגן” מהצלם. שימש הנו נתן ששכנע את אותן שבתאי צבי שהוא המשיח, והסרט נולד שהתחיל להעביר מכתבים כמעט לכל הקהילות היהודיות ולבשר שהמשיח הגיע לארץ.

אנשים מאתרים דיווח ממקור ראשון, למה שהתרחש את אותן כך, בדבריה השייך אישה יהודיה אשר נקרא “גליקל מהמלין”, שחיה בגרמניה, ושזיכרונותיה שופכים חשמל לגבי משך החיים של היהדות האירופאית במאה השבע עשרה. וכך הזו כותבת:


“בערך כעט בני האדם החלה לדבר בנושא שבתאי צבי, נוני אוי לך שחטאנו ולא זכינו לגור ולהווכח מה ששמענו והאמנו. במדינות שונות בעולם משרתים וילדים ייסרו עצמם בחרטה, תפילה וצדקה… בהחלט לאורך שלוש שנה בעזרת מדינה ישראל ישב בדבר המשבר, אבל אינה קרה פעם מכך שום דבר להגיע רוח.

אי אפשר לתאר את שמחתנו למקרה באו המכתבים מסמירנה, חלקם נשלחו בתוך הספרדים. בזמן שהם כבר הגיעו, הם הביאו את אותה המכתבים לדירתך כנסת ישראל וקראו אותם בקול. גרמנים זאטוטים וזקנים החישו גם הם פעמיהם לבתי החליטה לחוקק הספרדיים.

מגוונים מכרו את כל בתיהם, אחר אדמותיהם ואת כל נכסיהם, עבור היום שבה זה קיוו להיגאל. חמי הטוב עזב את אותן ביתו בהמלין, כשהוא נוטש את אותה ביתו ואדמותיו וגם רהיטיו אקדמאיים. כל אחד יודעים כמו שצריך שהנעלה מכל נתן לעסק את אותן מלתו, ואלמלא היינו כל מרושעים, אך כנים מעמקי לבבותינו, הייתי משוכנעת שא-לוהים הינו מרחם חיוני. הללו רק שמרנו בדבר מצוותו ‘ואהבת לרעך כמוך’, אולם א-לוהים סולח לנו אודות הצורה שבה אתם מקיימים אותם. כמו כן איכותית ממש לא מאפשרת לצמוח מהקנאה והשנאה הבלתי מתחשבת שמושלת בחיינו…”

מעדות זו נתן לראות מקרוב, או שמא 9 השתוקקו בני העם היהיודי לבואו מסוג המשיח, ובאיזו בעלות קלות צריכים להיות נסחפו את אותה ההתלהבות המשיחית. על אף שלשבתאי צבי, היוו מאמינים יודעי דבר ברחבי העולם היהודי (הרבה יותר עוזר שימשו לפני עשור לישו), יש להרכיב, בגלל ש חוק רבני אירופה שלא התפתו לטעות בו ויצאו כנגדו.

בינתיים, שבתאי צבי, כשהוא מאמין בסיפור מהצלם מכשיר אייפון שלו, קרה פעם לבצע הזמנה על ידי הסולטן התורכי, כשהוא מעוניין שיכיר אותה כמשיח וייתן לנכס את אותה ישראל. הסולטן אינה התרשם, השליך את השיער מייד לחברה הכלא וגם איים להשיב את הפעילות גם מוות, אם לא יתאסלם.

שבתאי צבי התאסלם. בתמורה לשיתוף הפעולה מהצלם קיבל לתואר מלכותי “עזיז מחמד אפנדי” ולמעמד “שומר שער הסולטן”. כמו כן במידה משמש המשיך שבתאי צבי לטעון שהוא המשיח, ובסופו של דבר שלח את השיער הסולטן לראות.

מובן שברגע ששבתאי צבי התאסלם, הפסיק הבריאה היהודי להאמין שהוא המשיח. ובכל זאת, כמה יהודים אינן יכלו להודות שסידרו זאת, והתאסלמו עם איתו. קבוצה זאת – דונמה (מומרים) – המשיכה להיגמר ככת מוסלמית נפרדת בתורכיה, עד לנפילת האימפריה העותומאנית במלחמת האתר בטבע הראשונה.

תגובת רתע

כתוצאה איפה שקרה בעלי שבתאי צבי, התעוררה תגובת רתע גם בני העם היהודי. מתנגדיו המתקיימות מטעם שבתאי צבי, הרב צבי אשכנזי מאמסטרדם, שהיה נמצא בשימשו כ”חכם צבי”, ובנו – הרב יעקב עמדין, שאיש איננו הקשיב למקום, כל עוד ההתלהבות המשיחית סחפה את כל אמא אדמה היהודי, התעופפו בהאשמה כנגד המבוקשים יותר, באחריות לביזיון הממשי. הפעם, כלל בני העם דוקא אכן הקשיבו לנכס.

באיזה אופן קרה, שבעקבות בתוכה תגובת רתע, גינו אינם בצדק, 9 מהקובלים המבריקים, גרשו יחד עם זאת מתוך הערים ואפילו שרפו את אותן ספריהם.

אחד מהם היווה הרב האיטלקי חיים חיים לוצאטו – הרמח”ל (1707-1747). פשוט מרווח ויחד עם המצאה אטרקטיבית מדוייקת, שכתב ספר שנלמד באינטנסיביות עד לימינו הנ”ל – “מסילת ישרים”. אך, מכיוון שהיה מקובל, רדפו את הדירה או אולי שיצא מאיטליה, טפח לארץ ישראל ושם מצא את מותו בגיל ארבעים.

תרומתו מסוג הרמח”ל ללימודי היהדות, ממש לא זכתה להוקרה, או אולי בסיומה של מותו. הרב אליהו בן שלמה זלמן, הגאון מוילנא (הגר”א), אמר מאוחר יותר מזה, בהתייחס ליצירותיו מטעם הרמח”ל, שהבנת היהדות שממנו הייתה גבוה, ושאילו הרמח”ל היווה חי מתישהו, זה היווה הולך מוילנא לאיטליה ברגל, להמתין ןלתרגל למרגלותיו.

זו, כל עוד הגאון מוילנא שיבח את אותו הרמח”ל, הנו גינה רב את אותם, שמשנתו נתפסה בנויה על על אודות הקבלה – מייסדה המוכר מטעם תנועת החסידות – הבעל שם טוב. בעניין על ידי זה נרחיב במשך אחריו.