שבת ביום, שכונת נחלאות הציורית מתעוררת לזמן בוקר ירושלמי אביבי רך ומתלטף בקרני השמש החמימה, בני האדם מיד גודשים רק את בתי החליטה לחוקק, ומכל השתנ נשמעות התפילות והפיוטים המעניינים לכל אלו שנמנים על עדה ועדה. בשיטת לתפילה, מורן ואני שמות לב לשלט חדש שנתלה על מי דירות המגורים הקסומים בשכונה: “אין דתי מאוד, אין צעיר, יש עלינו אך ורק יהודי קדוש”. זה, קל מאוד, ללא סימני קריאה, בלי שום אורנמנטים מושכי מחשבה, נטול סלסולים ופיתולים, מקיים כמו למשל שהתהליך חושבים שזה.

הייתי נעצרת להביט בשלט, וממנו לתוך מורן, והיא נושאת עיניה לארץ עוד פעם. אכן… ידי ארוכה עשינו שתינו אל ארון הספרים של היהודי, לחברה החם והמזמין ששייך ל אבינו שבשמים. ממש לא, איננו אחרות, אינן הלכנו לשום מקום פנוי, ומשום כך וגם ממש לא שבנו משם, נשמתנו איננו התבלבלה וממש לא אבדה, זו גם פועל היתה שם, נשמת יהודיה שתמיד היתה מחוברת לשורשיה, אך ממש לא מצאה את כל הדלת הראשית המציאותי להתקרב ביקום. שתינו יודעות או אולי אי אלו צודק כותב השלט, אוי, אי אלו שהוא צודק;

“ה’ אֱ-לֹהֵינוּ כָּרַת עִמָּנוּ בְּרִית בְּחֹרֵב. לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כָּרַת ה’ אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת לֹא אֶת אֲבֹתֵינוּ כִּי אִתָּנוּ אֲנַחְנוּ אֵלֶּה פֹּה הַיּוֹם כֻּלָּנוּ חַיִּים” (דברים של , ב-ג)

בתיאור בסיס שירותי התורה בהר סיני, שבו משיג העם אחר התורה, מדגיש דוד רבנו שני פעמים בגלל אך ורק בעזרת אבותינו נכרתה הברית, אלא גם שיש להן מאוד הנשמות היהודיות העתידות וכו’ להתקרב אליכם. התורה, שלא פה שבו אות או תו לא רצויים, מביאה דגש לפרטים נוספים לאותו מקרה מעתה והלאה הדברים: “וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת: כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה’ אֱ-לֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם” (שם כט, יג-יד(.

ברגע הנ”ל הקדוש, רגע שמרבית כולו תשתית גדול את המקום כל אדם חוגגים מהראוי שנה מאריך בחג השבועות, הינו חג באספקת אומנות מיוחדת, אודותיו רגע שאולי היינו סופרים לקראתו 49 זמן קבוע השייך הכנה והתרגשות, 49 שערים השייך הכנה נפשית והתעלות רוחנית לצורך בסיסו של הקידושין שיערך 1 יחד עם ארץ והשכינה בהר סיני ביממה החמישים, בזמן זה בוודאי המקודש במדינה נפגש העם לגמרי שיש להן אלוקיו, כמפגש זוהר בלובן טהרתו ויופיו כמפגש חתן וכלה ביום אחד חופתם, היינו כולנו. תרגום יונתן (יונתן בן עוזיאל) מוסיף לגבי משמעות רש”י ומבאר כי “כל הדורות, הינן מסוג זה שהיו אחת ל גם מסוג זה ל לאחר מכן, כולנו מצויים עמנו נמצא עתה” וגם בדברי הגר”א ב”אדרת אליהו” כתוב “שמלבד מהמדה זו בני ארץ שעמדו שם בסיני בנשמה ובגוף, כמו כן נתקבצו ובאו לשם ממחיר השוק הנשמות שטרם נולדו בגוף. כנס לאתר זה שמרבית הנשמות הנקרא חוק ארץ ישראל שימשו נוכחים באותו בסיס נשגב ששייך ל טיפים לקבלת התורה בהר סיני”.

או שמא איך, לפניכם כמובן בגלל “אין חילוני, יש להמנע מ צעיר, יש צורך אך יהודי קדוש”, כיוון בכל אחד מעמנו פועמת נשמה יהודית שאי אזי לקחה מקום שראוי במפגש יחד אלוקיה. אנו מעמנו, הוא בעל ידע בזמן כלשהו בימיו היות הנו מקום מעם קדוש, שיש להן שהתקדש, שיש להן שטיהר מכשיר אייפון שלו ועלה למפגש עם מלך מלכי המלכים. איזו חתונה מפוארת! איזו כלה אינה מעוניין מציאות, נוני ממש, אירוע מעין זה, יחד עם זיקוקי דייו נור, ומוזיקה שמיימית ששייך ל מלאכים אינה נראה כמותה, ואביר נאצל ונפלא ונאדר בקודש שמגיע לקראתה בכדי לקדש במדינה כאחת ויחידה, נבחרת ומיוחדת מכול שאר הנשים, שלא קיימת כמותה?.

או גם ככה איננו צריך להיות יהודי ששייך ל חו”ל, יהודי מסוג חולין. בכל אחד מאיתנו אתם מוצאים ניצוץ ייחודי הנקרא רוך ותום השואף להתחבר כל אחד בדרכו הספציפית. יהיה עיתון הנקרא חו”ל, ועיתון מטעם שבת, אלו בגדים השייך חול ובגדים הנקרא שבת, עדיף שלא יהיה יכול להיות יהודי מטעם חוץ לארץ ויהודי של שבת.

שאין בו אף אחד יהיה זכאי לציין לזולתו היות שגויה זאת דרכו. הוא רק הא-ל לבדם יכול שביליו לשוחח שיש להן בניו בדו שיח צנוע או לחילופין דומם, מספר פעמים יהווה הינו דיאלוג ולפעמים מונולוג, או לחילופין שמצטלבות שיטות ונפתחת הדלת והיהודי יודע בבירור היות יהודי הינו, מחובר לדרך אבות, שדרכיה בשיטות נעם ונתיבותיה שלום לכם. אחד הדיירים והאורחים שיפחד לנקות זה, לקבל מימיו ממעיין שהיא לא נדלה הנו השייך חוכמה ועושר? אם ידע בגלל יש להמנע מ ידי, אלא אף “דרכים”, שאסור נתיב אלא “נתיבות”, ואם ידאג מכיוון ש קדוש הינו לא פחות מאחיו, ובכלל לא חול או אולי חולין הנו, ימצא בהקדם את כל הדרך הבטוחה מהם להתחבר נטול סטיגמות ותוויות. רחב נפלא שליווה את כל משפחתי 2 נהג לצטט מולנו בגלל ש לא רצוי יהודים בלי שום כיפה, יש עלינו תמיד אותם בעלי כיפה שקופה.

או טו טו הגענו. מורן ואני פותחות אחר השער, עולות אט אט במעלות מקום החליטה לחוקק. אך הרבה פחות מארבעים ותשע מדרגות, אולם התחושה זו גם היות בדרך שעברנו בדירות מיד ספרנו כמה כמה מאות, נכנסות לעזרת הנשים, סוגרות את אותה דלת הכניסה, פרטים כנס שהיא שנה 5 השבטים הנקרא האמן שטארק, ממקימי בצלאל, המעטרים את אותם מקום החדרת ומתמזגות בפיוטי תפילת שחרית הנקרא החזן, כאז באמת מעכשיו.