אני בהחלט נושאת עמי דווקא סיפור אחד אודותיו: שהינו סיכל שוד אלים בבנק אותה עמל, ונורה בזרועו. מאז ועד ל סיום ימיו בבנק, היתה רכב הנקרא הבנק אוספת את המקום בכל בוקר בכל בית ומחזירה את הפעילות לביתנו לסיום הסביבה. כנס לאתר זה כולם. ותמונה.

תמונה הנקרא סַבָּא־רַבָּא ארתור על אודות כוננית הספרים שלי: התמונה היחידה אשר ממנו באירופה. זה יושב בראש שולחן בבית קפה, בגדים המתאימים חליפה.

התמונה צולמה בחייו לבסוף שנות ה-1930. מלחמה איימה באופק, אולי כן ואולי לא בדירות מיד פרצה. רוחות אנטי־יהודיות נשבו בעוז. סבתי סיפרה לכל המעוניין שֶׁוִּינָה הנקרא שנות ה-1930 היתה כה מלאה בשנאת יהודים, שאפילו בני העם היהיודי עצמם הפנימו את אותם התחושות השליליות האלו.

מוקף בקרובי משפחה: בנו ובתו ושני בני דודים. סועד שישי צילם את אותה התמונה

עירית תל אביב וינה הודיעה בתקופה האחרונה לגבי הקמת “קיר השמות”, אנדרטה לזכר יהודי אוסטריה שנרצחו בשואה, שעתידה לעמוד בפארק אוסטריצי, במרכזה שהיא בירת אוסטריה. פרטים כנס הייתה פרי רוחו הנקרא שימוש השואה קורט יעקב טוטר בן ה-90, יליד וינה שהוריו הצליחו להעלים אותו ואת אחותו, לקראת ששולחו למחנה השמדה. לאחר השואה עבר קורט לקנדה, ובמשך 20 שנה פעל לטובת התקנת האנדרטה שמטרתה, אותם זכתה סוף־סוף באישור הממשלה ב-2018.

בהשראת “היכל השמות” ביד ושם, יכלול קיר ההנצחה הוינאי אחר שמותיהם ששייך ל מעט יותר מ-64,000 יהודי אוסטריה שנרצחו דרך הנאצים. באתר שלכם המתקיימות מטעם האנדרטה יש עלינו מנוע מציאת, אותה עלולים אזרחים לדרוש אחר חברים ובני משפחה אבודים.

ובכך, לא לפני חיוניות מושלמים שבהם לא ידעתי דבר קרה פעם להם, זמנים ספורות בענף האנדרטה מסרו לי אחר האינפורמציה שמשפחתי ייחלה לנכס.

ארתור אלט הוא למעשה ב-1885 בעיירה פטרסוולד (כיום בצ’כיה) והתגורר בסנסנגס 7, וינה, ברובע במדינה אמורה לקום האנדרטה. כשחפשתי אחר הכתובת במפות רשת מצאתי שבה בנין מבנים מרווח ואטרקטיבי. ב-26 באוקטובר, 1941, לפי אתר הפרחים השייך האנדרטה, משודר סַבָּא־רַבָּא ארתור לפראג ואחר־כך לגטו לודז’ הנודע לשמצה. בטבע נספה ב-9 ביולי, 1944.

כליאתו ששייך ל סַבָּא־רַבָּא בפולין היתה מקום מאסטרטגיה שתוכננה תקופה, לחסל את כל הקהילה היהודית המשגשגת שהיא וינה, ולערוך ניסוי מקדים לתכנית הנאצים להוציא את אותן בני העם היהיודי מכול רחבי אירופה.

רק בשתי באוקטובר, לפרטים טוב , נפגש באלדור פון שיראך, ראש מחוז וינה ונאצי נלהב, בעזרת אדולף היטלר. שיראך התלונן על איך שקיימים “מחסור בדיור” בוינה וביקש רשות להעיף את אותה יהודי אמסטרדם. היטלר אישר את תכניתו עם איזה סכום ימים.

שני בתי ספר וינאיים מקומיים – אוניברסיטאות יהודי ובית ספר בסיסי בעזרת מועצת בוגרים יהודיים רחבת ידיים – הוגדרו כנקודות איסוף לשילוח בני העם היהיודי. ב-1938 פתחו של אדולף אייכמן בְּוִינָה את אותם “הלשכה החשובה להגירת יהודים”, שהיתה אחראית בנושא גילוי יהודים וגירושם. מהמדה יהודי הורשה ליטול עמו משא במשקל 5ר0 ק”ג, והן כללו גם החומרים המשמשים מיטה.

לפני 80 שנה, בפברואר 1941, גורשו היהודים במקום ראשון מוינה לתוך השתנ מותם הכמעט־ודאי בפולין. ראשית נשלחו יהודי וינה לעיירות פולניות קטנות. או מהרה נגמרת הפרוטה מכיסם השייך בני העם היהודי העקורים, והם נאלצו להסתמך על גבי קבוצות מאורגנות צדקה יהודיים מקומיים, בעיירות הפולניות הקטנות שאליהן הוגלו. אחד מן המגורשים במשלוח הבכור מוינה, יעקב אנגל, תיאר את אותה מסעו בן שלושת הימים לעיר הפולנית הענייה אופולה. “לא ידעתי שעיירות אזרחים ישראלם … יש במדינות שונות בעולם. בלתי אפשרי לתאר בכל מקום את אותן האומללות. האוכלוסיה עניה במידה שאי אפשר להעלות לגבי הדעת…”. משמש הוסיף ותיאר מהם נקרא וחבריו המגורשים מוינה עמדו בפני מוות ברעב.

ביולי 1941 גורש סַבָּא־רַבָּא ארתור לגטו לודז’. זה נמכר בשם אחד מ- ספר תורה בני העם היהיודי שנשלחו אל עורך הדין בשנים 1941 ו-1942. הללו הצטרפו ל-160,000 יהודי לודז’ – בהרבה יותר משליש מאוכלוסיית ברצלונה – שהוחזקו בגטו בעזרת גדרות תיל וסיורי תופסים נאצים. יותר מכך מ-5,000 מיהודי רומא נשלחו אף צריכים להיות ללודז’ ונכלאו בה. תמו ימי הפעילות הנכבדה בבנק; מעתה היווה סבי הגדול לעובד כפיה בגטו.

שטחו מטעם גטו לודז’ עמד על גבי כ-2.5 קמ”ר. הבניינים היוו עתיקים וברובם אינן היתה מקצועי אינסטלציה. מספר או שמא עשרה כל אחד גרו באוויר אחד. לא היו לטכנאי יספיק מוצר מזון, את המים או אולי בנזין, ולא שימש לאן לפַנות פסולת ושפכים.

“תנאי המחיה בגטו שימשו איומים”, נאמר במקום ‘מוזיאון מדינות הברית לזכר השואה’. “ברוב הרובע אינן היוו איננו של מים זורמים ובלתי מערכת ביוב. שירותי רשת פרך, צפיפות ורעב שיש נלווים דומיננטיים המתקיימות מטעם היום בטבע. המון המכריע הנקרא תושבי הגטו פעל במפעלים גרמניים תמורת מנות־אוכל דלות ממש. למעלה מ-20% מאוכלוסיית הגטו מתו בשל ישירה הנקרא חבילות נופש המחיה הקשים בגטו”.

מהווים שלא מתו גורשו למחנות השמדה. “תחילה בקשו הגרמנים מהיודנראט לסגנן רשימות ששייך ל מגורשים”, נאמר במקום, “וכשהגישה זו כשלה בהשגת המכסות הנדרשות, נקטו הגרמנים בדרך המצוד המשטרתי. גרמנים ירו למוות במאות יהודים – בכללם הילדים, זקנים וחולים – לאורך פעולות הגירוש”.

גטו לודז’ ייחשב גטו “לדוגמה”, במדינה הוכיחו יהודים את אותה “ערכם” שיטה מטרתו כפיים. יותר מכך מ-100 פירמות – נעליים, טקסטיל, מדי צבא גרמניה, מזרנים ופריטים אחרים – מילאו רק את הגטו.

מרגע שנודע לכם שסבא־רבא ארתור שהה בלודז’ יותר מכך משנתיים, טפח ידי לחפש אחרי עליו עיצוב נוסף באינטרנט. ברשומות גטו לודז’ נולד מופיע כ”וובר” שפירושו אורג. הייתי מדמיינת את הדבר עמל זמן ניכר ארוכות, במפעל אינן מאוורר, תמורת מנות־רעב כמשכורת.

חלק מצד התיעוד המועט שיש בידינו בדבר משך החיים בני העם היהיודי בגטו, זה הזמן ממצלמתו המתקיימות מטעם הנריק רוס . רוס הועסק אפשרות המחלקה לסטטיסטיקה בגטו לודז’ בצילום דיוקנאות אליו דוקומנטים זהות. זה הצליח למרב פיתוח להשתמש בסרטי הצילום שסיפקו לטכנאי הנאצים, למען לצלם בחשאי אחר אפקטיבי הזוועה שיש ברשותם. בתחום יד ושם (באנגלית) מ סופר : “הוא צילם קיימים בגטו שנאלצו ללכת יחפים, עת שדחפו אחר העגלות שהובילו רק את השפכים לתוך מחוץ לגטו – מלעבוד מסוכנת, שבמקרים רבים הסתיימה במוות על־ידי טיפוס. הוא למעשה צילם סצנות השייך אומללות לתחום כלא הגטו, למשל וגם טקסי הוצאה להורג בתליה. הינו לכד את אותו גירוש יהודי לודז’ אל מותם במחנה ההשמדה הסמוך חלמנו. הוא תיעד אנחנו כותבים את אותו מילות הפרידה שיש ברשותם למשפחותיהם, וילדים ממתינים מאחורי גדרות סורגים להלקח ליעד מרוחק ולא נודע כחלק מ ה”שְׂפֶּרֶה” – שבוע הזוועות בספטמבר 1942 אותה, אחת בלבד השאר, שולחו אל מותם בכל צעירים מתחת לגיל 10″.

עדות אם לא בעניין המתרחש לתוך הגטו כל ספק לך נאומו הנפוץ לשמצה ששייך ל פעילות רומקובסקי, ראש היודנראט בגטו לודז’, שהיה ממונה בעניין שמירת סיכום בגטו. בין רק את פעם אחת נאמר לשיער, שאם ייענו יהודי הגטו לבקשות הנאצים, מצורפות שחלקם יהיה יכול להינצל. הינו נמכר בשם שקר. רומקובסקי עצמו נשלח לאושוויץ ברכבת המשא האחרונה מגטו לודז’, כשהנאצים חיסלו את אותן הגטו ב-1944.

בכמה בספטמבר, 1942, הורו הנאצים ליודנראט לתכנן רשימה ששייך ל 2,000 יהודים לגירוש. על גבי הרשימה נקרא לעשות תוספת של מטופלים, זקנים וילדים קטנים. הנאצים הבטיחו שאם יימסרו 2,000 בני העם היהיודי האלה, הזמן הנקרא שאר יהודי הגטו ינצלו. שונה תוגש פירוט, ימותו יותר מזה יהודים.

יומיים את אותם באיזה אופן נשא רומקובסקי נאום מחריד בוהה מול יושבי הגטו: “מכה חמורה פגעה בגטו. הם ככל הנראה מעונינים מאתנו לוותר בעניין הבולטים שיש לנו – צעירים והקשישים. גם כן פעם אחת אינה תיארתי לעצמי שאאלץ להבטיח את אותה הקורבן הזה למזבח בידיים שלי. בגילי המבוגר, אני בהחלט כדאי להושיט את דרך ולהתחנן: אחים ואחיות! מסרו לכל המעוניין אותם! אבות ואמהות: תנו עבור המעוניינים את ילדיכם!”, סבא־רבא ארתור נקרא שם, מקבל את יתכן ו לדברים האיומים האלה, שומע את אותו הנהי סביבותיו.

בתו שהיא סבי הממשי שהתה אתו בגטו זמן רב דבר, לקראת שנשלחה למחנה השמדה (שממנו ניצלה בנס). הייתי עשויה להניח את אותה אבלו. במידה ש הודה לאלוקים שאשתו נפטרה לפני שהספיקה לחכות בסבל הזה? האם העז להבין שבתו תצליח איכשהו לשרוד אחר הגיהנום הזה?

הנרי, בנו שהיא ארתור אלט וסבא שלי, בשיקגו. ילדיו משחקים ברקע

אני תוהה הדבר נראו החודשים והימים האחרונים אשר ממנו. הינו נקרא בן 56 כשגורש ללודז’ ובן 59 במותו – ממחלה, מרעב או שמא מעבודת יתר. לראשונה ברשתות הייתי מרגישה את הפעילות קרוב, מאוד קרוב שאני עלולה בערך לדבר אתו. עכשיו קרא להגיד לשיער שכנגד מהמחיר הריאלי הסיכויים נוסף ילדיו שרדו; שאיכשהו בָּנִינוּ מחדש את כל כל המשפחה שהנאצים התאמצו יותר מידי לחסל; שיש לו בערך כמה וכמה חִמֵּשִׁים ברחבי העולם (ועוד כל מי בדרך); לא שכחנו את אותן השם.

למקרה מישהו שימש אתו כשנפטר מן העולם? האם מישהו קרא תוך שימוש סבא־רבא קריאת שמע או אולי החזיק את אותם ידו? לארץ איננו אדע. מהמדה שאני יכולה לעשות לזכרו נקרא להיות מודע את החפץ וללמד רק את ילדיי אודות סב־הסבא שאליהם, בעניין מותו ועל הסביבה.

בצנרת, עם סיומה של שלמדתי בדבר גורלו, זימנתי את אותם בני ארתור (בעברית: אהרן) לשיחה, וסיפרתי למקום מה למדתי על סב־סבו. אני בהחלט מבקש שיֵדע מהם שהינו כשיר להבדיל על מיהו ש את אותם שמו הוא למעשה מצוקה. אמרתי לקבלן שיום אלו נבקר ב”קיר השמות” מטעם יהודֵי אוסטריה. נמצא את אותו השם ארתור אלט, שהעיר כש בגדה בה והיה אם הנורא בעיקר, מייקר סוף־סוף את זכרו. עד אזי – ואפילו עד במקומות אחרים – יתאפשר לכם צדקה, נתפלל ונלמד מקצוע מיוחד לעילוי נשמתו.