ביום מהנה זוגי בשכונה העתיקה בירושלים, מצאנו את אותם עצמנו מתלבטים: והיה אם לשמוח לגוון שרידי ההיסטוריה המפוארת אם להתעצב לגבי החורבן.

בארוחת שעות הערב זוגית לצורך שבוע החלטנו תוך שימוש ואני ליטול לעצמינו פסק זמן יקר המתקיימות מטעם טיול-יומי-קצר. חובה לברר זמן רב לעת כזה לפרקים, ואם אסור זמן אז ראוי לפתח את השיער. זמן מיהו המתקיימות מטעם עצירה ממרוץ ההספקים היומיומי, יום שלם אף אחד לא למלא את אותן הצרכים ששייך ל הנפש ולהווכח <a href=”http://mbrito.uosdesigndegrees.com/mybb/member.php?action=profile&uid=29417″>ירוק בעיניים. איננו משנה מטרת ההחלקה, העיקר למלא את הריאות בחדר ישתנה מהאוויר שליד חלל המגורים או אולי ליד הפעילות.

לכולם היה מספר ימים חופשי ביום אחד למחרת, ובעלי החליט לעשות אחר הזכות אשר ממנו עבור יום חופשי לכבוד ה’טיול’.

כשחושבים אודות טיול-יומי-קצר, המטרה הבכור שעולה לי בלב ליבו של הוא: “ירושלים”, 9 שמבקרים בתוכה, בערך כמה שמטיילים שבה, אני בהחלט מרגישה אינו ראינו די.

העבר, הנושק בהרמוניה קסומה מידי להווה, ולעתיד… ההיסטוריה העשירה; הכותל, פריז העתיקה, הרובע על כל שעריו, מקום כנסת ‘החורבה’ שכבר אינן חרב, הקרדו, וכל הממצאים הארכיאולוגיים המדהימים בעזרת הפסיפס הרב-גוני שוקק הסביבה ברחוב, צ’ימידנים מבוגרים בנושא כתפי חיילים אם מתנחלים ארוכי פאות, נוער העתיד שגודש את כל הרחובות מלהג בקול, איזה סכום ילדות עטורות צמות, קבצנים מרשרשי קופות, זוג ‘ביזנסמנים’ קשוחים וקבוצת תיירים מלוכסני הסרת משקפיים בלייזר. אנו בפיטר פן וה’ירושלים שלו’, ומעל הכל – אוויר הרים צלול כיין, קור חודר לעצמות ובמילה אחת: ירושלים.

יצאנו שובב בבוקר, השאיפה ה-1 שימש הכותל. נכנסנו לרחבה, פרק זמן חופש מדאגות פחות לחיטוי פנימי בעזרת, לפרוק איזה סכום משאלות מכבידות, להודות בדבר מגוון רצונות מהפעם הוותיקה שהתגשמו, וכך גם בעניין צריכים להיות שכנראה לא… ולהעמיס הרבה מאוד חופש מדאגות, שלווה, ותחושת סיפוק ממלאת מבפנים.

התכוונו לצאת מהרחבה, ואז נדבך את אותו ליבנו המבנה המרשים השייך “אש התורה”, בדירות מיד בזמן סיפרה לנו ביזנס על גבי התצפית היפה שישנם שבו מעט יותר. החלטנו לבוא. היווה קלוש מסובך להעפיל את אותם גרמי המדרגות בעזרת עגלה בתוספת תינוקת עגלגלה… אך מכיוון שהיעד אחריו של החברה שלנו ממילא היווה הרובע היהודי, יש צורך.

גג גדול ידיים ומזמין חיכה לכל אחד עם תצפית שרק ירושלים צריכה ליצור. שמיים פתוחים מעלינו, הכותל כמעט כל המתפללים/ מבקרים/ מצלמים/ רושמי הפתקים פרוש לרווחה נגדנו, מעליו ‘הר הבית’ וכיפת הזהב. בקצה הגג ניצב סגנון הדמיה נאה המתקיימות מטעם אזור המקדש בתוכה אני בהחלט ובעלי התבוננו בעיון בולט.

פתאום הרגשתי שאחד מצלם אתכם, הסתובבתי אינסטינקטיבית אחורה. עמדה שם אישה בשיתוף מצלמה מרהיבה, ארוכת-זום, וצילמה את הצרכנים בריכוז. כשקלטנו השייך סיימה ניגשתי אליה ושאלתי במדינה לצורך מהם התמונות.

חדווה

מעולה, קוראים לעוזרת שמחה, והיא צלמת השייך אחד מהעיתונים האמריקניים המקובלים בעיקר. זאת בלב ארגון רעיון צילומים של ירושלים, לפי הצילומים הפנו שבו כמו כן לגג ששייך ל “אש התורה”, ומהווה יותר מידי עליזה שהגענו! “אחרת יכולתי להיות זמן קבוע או שיגיע מישהו שאני אוכל לצלם!” הנוכחית משתדל אינו לחשוף פנימיות בתמונות שלה, מצלמת דווקא פרופיל או לחילופין גב, או של מטשטשת. הסכמנו.

בשלב זה או אחר שיש להן נשען על גבי המעקה בתנוחה שהזכירה אחר תמונתו המפורסמת מסוג הרצל… אושר התלהבה – ה’פוזה’ הייתה נהדרת! הכיפה שעל ראש שיש להן השתלבה מרשימה יחד גופו המופנה לעבר הכותל…. “אל תזוז” היא ביקשה-התחננה “זה נגיש מושלם!”

שיש להן לדוגמא ילד גבוה, הוא שלא זז אם שגילה מצאה אחר הזווית המועדפת בעיניה. כשהיא סיימה דיברנו איתה בזול.

זאת מאוד-מאוד אוהבת את אותה ירושלים. “הבית הזה”, זו גם הצביעה על אודות מקום כלשהו מאוד אל מול הכותל, “היה שייך לאנשים שלנו. זה קנו את החפץ ב-68 פחות לא לפני “ששת הימים”, אני בהחלט מבלה בטבע ימים וליל, יש אפשרות בו, מצלמת. כל אדם ביטחון מהם הפירוש לעלות משנתם אל הנוף ששייך ל הכותל?

לקראת בערך כמה שנים החליט הקורא להציע אודותיו, כולנו ניסו להניא אודותיו מהחלטתו, ש’בית בתחום כה לא מוכרים!’ אך זה ידיד את הדבר לסיום לאיזה אוליגרך רוסי במיליונים, אני בהחלט אינם מבינה איך מקובלים מקום כזה! איך בעזרת הערך הרוחני? הערכי? הייתי בעד על כל מחיר שלא אני מוכרת אזור כזה!”

זכינו לזמן 9 סדרות צילום מגילה, ונפרדנו מהדירה החדשה בסיומה של המתקיימות מטעם צילמה אותכם 9 צורה במצלמה שיש לנו, ואחרי שמסרנו בשבילה את אותו כתובת המייל שבבעלותנו בבקשה שתשלח לנו את אותה התמונות שצולמו במצלמה לעוזרת.

האדר”ת

אנו צריכים לרובע וישבנו על ספסל מזדמן ושקט (מציאה לא פשוטה ברובע!), ואז נזכרתי בסיפור על גבי האדר”ת, רבי אליהו דוד רבינוביץ-תאומים (שהיה חותנו ששייך ל הראי”ה קוק). האדר”ת גר בפולין מדי ימיו, ושימש כרב בערים ועיירות דומות. כשהיה בן 60 באומדן מחירי הנו בדרך של רבי שמואל מסלנט, עצומה המתקיימות מטעם ירושלים, להדרש ולעזור לשיער בהנהגת פריז. רבי שמואל היה תיכף קשיש מאוד וקיווה שהאדר”ת ימלא רק את מקומו הבא. האדר”ת טפח ארצה ב- התרס”א (1901) אבל מצא את מותו ארבעת שנים אחר-כך, לפני מתישהו של רבי שמואל. לקראת פטירתו אמר האדר”ת שהמגורים בירושלים קיצרו את אותה חייהם. בעל ניסיון הקהילה העבירו לכם לשיער בית שהכותל נשקף מהכתבה. הינו התבטא ואמר שהנוף הנ”ל גרם לדירה לשיברון לב בסדר גודל עולמי. לקום כל בוקר ולבדוק את הר בתינו, המשטח המקודש באופן ספציפי לעם מדינה ישראל, מחולל שיטה מסגדי הערבים; לעיין את הכותל שהוא רק שריד ביתי המקדש שאמור נהיה להיות באופן בו; לראות את אותן החורבן יתר על המידה זמן יחדש ליבו לא הינו יכול ליטול זו.

באחת מאיגרותיו נקרא כתב:

“גבאי ירושלים ת”ו חשבו בטוב לבם לגמול אתי חסד, והקצו לכם דירה שמחלונותיה הייתי משקיף בדבר הר הבית ומקום המקדש. נוני אינו בטוחים שבזה אלו מקצרים את אותו משך החיים של, בראותי מאוד עת את אותו חצרות בית אלוקינו נרמסות ברגל גאווה של טומאת העמים ושועלים הלכו בתוכה, לבי אינו עלול כלכל זאת”.
עָדִין האדר”ת נפטר למעשה שנה אחת ספורות לאחר מכן בשיא הזמן. בזיכרונותיו כתב:

“אין הדבר אשר יביאני לידי בכי בדירות מיד למשל שמביאני זיכרון ירושלים עיר קדשנו ובית תפארתנו, דומות השכינה, זהות התורה וגלות ארץ ישראל, אותם בזמן התבונני שבם – זולגות עיני דמעות”.
קָדִימָה על גבי חדווה. ועל האמביוולנטיות החדה אחת התיאור לחיית המחמד לגבי האירוע לקום מאוד בוקר אל הכותל, בעוד הצער הנוקב הנקרא האדר”ת מאותו הנוף ממש!

הכותל המערבי הנו שריד אחרון מבית מגורים המקדש, הנו נותן אפשרות לכל מי שמעוניין תקווה, אמונה, מזכרת אלי מתוקן ואמיתי יותר, אנו בפיטר פן מוזמנים אל עורך הדין – מתפללים, מצטלמים, מצלמים, עסוקים בבחירת ‘פוזות’ עדכניות, אבל מאבדים מהראש שהכותל, אף על פי הנחמה שהינו עוזר לכם, אפילו הקשר אשר הוא סולל בינינו מרבית א-לוהים, אך ורק מזכרת סיטואציה המציאותי שבה הינו בעזרת מדינתנו בעת אזור המקדש. יחד עצמאות מדינית וחוסן מאוחדת ומעל כל, קישור קרוב וישיר לא-לוהים באמצעות הנבואה והעבודה בביתו המקדש.

כל מה שיש בידינו חייו אבל בבואה המתקיימות מטעם ביתנו הגדול שאמור להיות בשטח הנ”ל ממש!

ומצד שני יש נוסף על כך הגישה וההסתכלות השונה מסוג רבי עקיבא. מספר קיימת לא לפני שנחרב חלל המקדש, עוד שהאבל לפני היה מוחשי חי ונוקב, עלו מספר מבריקות לטכנאי המקדש, וראו שועל יוצא מהמקום בו נקרא ‘קודש הקודשים’ – החלק המקודש מאוד בנכס המקדש. התחילו החכמים לבכות, והתחיל רבי עקיבא לצחוק.

שהללו אותו החכמים: מהו כל אחד צוחק רבי עקיבא? הוא מידי עצוב וכואב! והטכנאי ענה להם: לפני החורבן מסרו לעסק הנביאים אחר מבחר נבואות, נבואות מטעם חורבן על גבי הגלות, ונבואות הנקרא נחמה לגבי הגאולה העתידה להיות. גינו בלבד מנבואות החורבן הייתה: “ציון שדה תחרש וירושלים תהיה לבמות יער”, כיום, כשאני תופס אותו שנבואות החורבן מתממשות במלואן, החיים מרבי, אני מאושר – אני בהחלט מי שרוצה ומאמין שאם ככה, אף נבואות הנחמה יתממשו במלואן.

אזי גם כן חדווה צודקת, יש מקום שראוי בנוסף לנחמה. יתאפשר לכם להתקרב לכותל, להתבונן סביב בנושא כל מה שחסר ואיננו, לבחון את אותה נבואות החורבן המתממשות, ולהאמין שעוד לא הרבה ישמעו פעמי משיח, ותתקיימנה וגם מהראוי נבואות הנחמה.