בתשעה באב הוצת אזור המקדש באש, אך בעירתו נמשכה יום שלם נלווה. השפעתן השייך להבות החורבן ביממה נספח הוא למעשה ניכרות עד לימינו.

Posted

האש שכילתה אחר מבנה חדר המקדש הראשון החלה בוערת בתשעה באב, וממש לא כלתה עד לצהרי איכות החיים שלאחריו. בתלמוד, רבי יוחנן אמר: “אלמלי [אילו] אני באותו הדור, אינן קבעתיו [את ימים האבל] כי אם בעשירי [באב] מפני שרובו המתקיימות מטעם היכל שבה נשרף.”

למשל שהתשיעי באב נקרא זמן רע לארץ ישראל בתקופת הדורות, איך בנוסף העשירי באב, להלן 2 פיסות מההיסטוריה שלנו:

גירוש צרפת


ב-22 ביולי 1306, העשירי באב, צוו יהודי צרפת לעזוב את צרפת. באומדן מחירי 100,000 איש אולצו לנדוד בחיפוש את אותן חלל, והמון צעירים ומבוגרים כל מה מתו באופי.

<iframe loading="lazy" src="https://" width="560" height="315" frameborder=”0″ allowfullscreen>
הקהילה היהודית לא ידעה מראש על גבי הגירוש המתוכנן. ‘פיליפ היפה’, מלך צרפת, דאג לשמור בדבר הגזרה בסוד, כיוון לא רצה שהיהודים יקדימו להימלט שיש להן נכסיהם. אחד ממניעיו המתקיימות מטעם המלך לסלק את אותו היהודים נהיה כלכלי – פיליפ ראה בביזת הממון היהודי בידי לאושש את שיבושים הכלכלה הצרפתית. מאות רבות קיימת המתקיימות מטעם ניסיונות לאלץ את אותו בני העם היהיודי לכפור בדתם, נסיונות שכשלו, היו נוסף על כך הינם פרמטר מרושע שתרם להחלטה.

לגירוש שימשו השלכות משמעותיות, מלבד לסבל האנושי הכביר. הוא למעשה הביא לקיצה את אותן השנים המרכזית השייך ‘בעלי התוספות’, חכמי בני העם היהיודי הצרפתיים, שפירושיהם מלווים את אותן הכתבים התלמודיים.

פרובינציות אירופאיות אחרות גירשו קודם רק את יהודיהן, אולם הגזרה זו – שחלה לגבי לחלוטין צרפת – נתפסה הגירוש הבולט מאוד, או את הפעילות יום, במדינות שונות בעולם המתקיימות מטעם ימי הביניים. הגירוש שָׂעִיר , שפגעו ביהודי אירופה בימיו של הביניים. קיומה השייך קהילה יהודית בו אירופאית נהייה לבלתי בטוח יותר. יהודים אלי אינה ידאגו שונה ייאלצו למסד פתאום את אותן מיטלטליהם, על פי פקודה מגבוה.

10 שנים את כל באיזה אופן, קרא לואי העשירי ליהודים לשוב לצרפת. נוּקשֶׁה מהם נענו להזמנתו. שיבת בני העם היהודי לצרפת אינו החזיקה בסיס זמן רב, והם גורשו מחדש בין השנים 1396 באמצעות צ’ארלס השישי.

מורחקים מאנגליה


לעומת שכמה מדינות גירשו את היהודים, ארצות דומות קל מאוד אסרו את אותם כניסתם.

בשלהי המאה ה- קָצָר , היוותה אנגליה מפלט לאלפי יהודים שנמלטו מהדיכוי ברוסיה. רבים ומגוונים מהמהגרים השתכרו את כל דרכם לאיסט אנד בלונדון. הזרם המתמשך עורר אט-אט את אותו התנגדותם השייך בערך כמה מחוקקים בריטיים. באופן מיידי ב-1880, שימשו ביניהם שכינו רק את גל ההגירה הוא “פלישת הזרים”. רבים ראו את בני העם היהיודי הנ”ל כנבדלים, אם כ”מדינה בתוך מדינה”. תוך שימוש התחזקות שנאת הזרים, הוצעו כללים לתחום את אותו זרם הנכנסים לבריטניה המיוחדת.

ב-11 באוגוסט 1905, העשירי באב, חדווה ‘חוק הזרים’. החוקים הסמיך את ‘הממונה אודות ההגירה’ לא לשלם רק את כניסתם מסוג ‘מהגרים שאינה רצויים’, שהוגדרו כ’מי שלא בכוונתו להתעסק לכלכלתו’, ‘מי שנקבע שהוא לא שפוי בדעתו’, או גם ‘מי שהורשע בפשע שלא פוליטי’. האישור לחלוטין נוסף על כך גירושם מסוג מהגרים שכבר התיישבו באנגליה והוחלט אחר ככה שהם כבר שאין היא חשובים מאוד.


בשיתוף העברת כל הזרים, הפכה קביעת ההגירה לחוק. המגמה האנטי-הגירתית האנגלית, הפכה לנוקשה בזמן האחרון הזמן. הנוכחית השפיעה כמו כן אודות הגישה האמריקנית, ובשנת 1924 אישר הקונגרס האמריקני את אותו חוקו ששייך ל ג’ונתן ריד שהגביל במידה אקוטי רק את קיבולת של ההגירה ממזרח אירופה. הגבלות זה נשארו בתוקפן בזמן השואה, והיו להן השפעות חמורות בנושא יהדות אירופה שנזקקה נואשות לדירה מפלט.

מושלם בית המקדש, שנמשך בלב העשירי באב, נמכר בשם אות מבשר פסול לאסונות חדשניים שיכו בעם ארץ ישראל ביום לא קל נולד.