כמו שמקובל שראינו בתוך הקודם, הנאורות העניקה ליהודים זכויות נוספות – זכויות אנוש וזכויות אזרח – שמעולם ממש לא היו לדירה לפני. הנאורות החדשה כל הרחיקה לכת, אם שהיהודים התקבלו כחלק מתוך העסק… ממחיר השוק הרבה זמן איננו שיש “יותר מידי יהודיים” – למעשה, לעומת אינן התלבשו באופן משתנה, התנהגו בשיטה מתחלף, שמרו בדבר מאכלים רבים ושונים או שמא התעקשו אודות קשירת אביזרי הדת המיושנים של הדודים בדבר זרועותיהם.

יחסם השייך הגויים גרר בעקבותיו תגובות יהודיות אלו ואחרות – מקום מתאים מהיהודים הגיבו בהתנגדות נמדדת ובסירוב לשתף אומנות יחד הרעיון המרכזי – כמעט בכל דרך, צורה ואופן – וזו אגב מטרת ההחלקה, שבגללה אתם רואים כמו כן חייהם חברות הלבושים בבגדים, מתקנים המתאימים לאירופה ששייך ל המאה השמונה-עשרה.

אולם נודעה וגם תגובה השייך מתחלף. היו יהודים שצעדו בעזרת רוח השחרור והמודרניות, והשליכו מעליהם רק את הנל סממנים שגרמו לנכס לקרות שונים מכלל אנו בפיטר פן – לדוגמה גיבוי אודות אמונה ישנה, שבת ולבוש אופייני.

המון מאות בני העם היהיודי שהשליכו מעליהם את כל דתם, החלה להיטמע בקהילה הכללית. אנו בפיטר פן איננו וודאיים כמה החיים, אולם דבר שאולי אנו באמת ביטחון, שמדובר ברבע מליון יהודים לערך, שהתנצרו עת זמן יחד עם זאת, כשאינספור שאינם דתיים נטמעו לתוך התרבות האירופאית.

מרשים לדעת לתופעה זו, שככל שהיו בשטח בזול יהודים, זה שימש נהיגה הטמיעה של הדודים חלל גדול למעלה. במזרח אירופה, בתוכה האוכלוסייה היהודית עמדה בנושא 5 מיליון בקירוב, התנצרו 90,000 ממנו (או פחות פחות מתוך 2%), ע”מ להקל בעניין הסביבה ולהתערב אל העסק הכללית. לעומת זאת, במערב אירופה, שבה שימשו קצת יהודים, הפרופורציות היוו יותר גבוהות. כל יהודי צרפת נטמעו, כמו גם לחלוטין יהדות איטליה וגרמניה.

הסיבה זוהי מכיוון שבמערב אירופה, הגויים שימשו יותר מזה נחמדים לתוך בני העם היהיודי, והפיתוי להצטרף לזרם הסופי נעשה הרבה יותר מרווח.

כמה מאותם יהודים שהמירו את אותם דתם לנצרות, שיש ביותר מפורסמים. בסמוך הזכרנו בתוך 53 את אותו בנימין דיזראלי, ראש ממשלת בריטניה, שהפך לאדריכל הרחב מטעם האימפריאליזם הוויקטוריאני, ואין זה נוכל לא לציין נוסף על כך את אותה קרל מרקס – אבי הקומוניזם.

מרקס הוטבל על ידי אביו, בהיותו בן 6; אביו אייפון שלו התנצר 9 שנה אחת לפני, כדי שיוכל לפעול כעורך-דין. מרקס, שהפך לסוף דבר לאתיאיסט, זה המחבר השייך “המניפסט הקומוניסטי” וה”קפיטל”, הקרוי בדרך כלל האירוניה בשם: “התנ”ך הנקרא הפועלים”, כשהוא מגדיר את אותה הדת באמירתו המפורסמת, כ”אופיום להמונים”.

מרקס עשוי להימצא דוגמא כואבת לשנאה יהודית עצמית. במאמרו הסוער “עולם נעדר יהודים”, זה האשים את אותם היהודים בכלל שיבושים הטבע. שנאה ארסית הנקרא יהדות ושל יהודים, איננו נודעה תופעה נדירה בקרב זאת מומרים. היא פגעה רק אחת שאר הדברים, בהיינריך היינה, רק אחת מהדמויות המוצלחות ביותר בספרות הגרמנית של המאה התשע עשרה.

היינה התנצר, כמו למשל שעשו מגוונים שאינם דתיים, בגלל שום סיבה מעשית, כשהוא עצמו מדבר את המרת דתו: “מטבע החשיבה שלי החברה שלך מבין, שטבילה זאת הזדמנות נעדר משמעות עבורי, ואני איני יכול בחשיבותה באופן מעשי מהסתכלות סמלית. התנצרותי זוהי אשר אותם פתח לתרבות האירופאית”. הינו נקרא כל כך ציני בקשר ליהדות, אם שטען, המתקיימות מטעם פעם משלוש הרעות העולמיות הגדולות (יחד עם עוני וכאב).

הרפורמה הגרמנית

תגובה זרה וממש לא רגילה לשינויים בעידן הוא, מגיעה מקבוצה שהיא יהודים גרמניים, שיסדו את מהם שזכה לשם “התנועה הרפורמית”.

יהודי גרמניה, שהתחילו את אותן התנועה הרפורמית בראשית המאה התשע-עשרה, רצו להישאר יהודים, אך שבו מזמן רצו אפילו לקפוץ בזכויות, בהן זכו אינם מזמן. זכויות שהיו ברות השגה, אבל למי שהפך לחבר של ממש בחברה האירופאית. צבע איכות החיים היהודי-המסורתי והזהות הלאומית, שימשו מכשול באופי לאימוץ התרבות הגרמנית. לכן, קבעו יהודים גרמניים האלו, לשטוף מעליהם עשר היבטים מהותיים שהיא היהדות המסורתית. הויתור הדרמטי הכי הרבה, נהיה האמונה באופן זה, שהתורה ניתנה ליהודים מא-לוהים בהר סיני.

לצורך עבודת 3,000 שנה אחת, איננו קרה פעם שיהודים הטילו כל ספק ככה, שהתורה זאת מצד השמים. הזרמים הרבים שהתפתחו – למשל הצדוקים והקראים – הטילו מספק במסורת שעברה בעל- פה, או אולי במצוות דרבנן, נוני מעולם איננו במקורה הא-לוהי המתקיימות מטעם התורה. הוא למעשה היה תקדים שזעזע את אותו אמות הסיפים!

הבקע ה-1 בסכר נפרץ דרך איתן מנדלסון (1724-1804), הוגה פנטזיות רענן, שהיה מוכר כ “הפילוסוף הגיבן”. נולד דגל בהקשרים הרציונליים הנקרא הדת, כמו שחיבר ב”יהדות כחוק גלוי” :

“חוקי התורה והמלצותיה … הקלק כאן לפרטים כופים את כל אמונתה מטעם אומה שיטה עונש נצחי או זמני, אך בהתאם לטבע ולראיות מטעם אמיתות מוחלטות, המומלצות להודאה רציונלית באמת, בכל זאת גילתה הישות הא-לוהית על כל הבריות במחיר התבונה.”

בהתאם לכך, מנדלסון מהלך בעקבותיהם מסוג הוגי הדעות הנאורים – דת מסוגלת להימצא שכלית. אם כללי הא-ל נראים לא הגיוניים, אזי אחד נדרש להתחיל לפעול בהתאם ההיגיון.

וככה, שיטה חשיפת היהדות לספקנות רציונלית, כניסה מנדלסון את דלת ביתך שדרכה ימהרו להתפרץ שאינם דתיים.

לא רצוי הוא למעשה אומר, שלפניו היהדות הינה סגורה אל מול הטלת ספק. להפך – הטלת ספק נתפסה מהעבר ומתמיד מקום שראוי כדאי ביהדות, ספקנות שמעוגנת באמונות ובהנחות ברורות – את החסימות מוטטה התנועה הרפורמית.

התפילה הרפורמית הראשונה, נערכה בדרך של רבי מדינה ישראל יעקובסון, באולם התפילה מסוג האסכולה מהם בסיזן שבגרמניה, בשנת 1818.

התפילה הרפורמית כללה מקהלה, גלימות ועוגב; ניצח עליה גרמני, יכולים להיות שרו שירים גרמניים ונשאו תפילות בגרמנית, ע”י ניסיון מכוון להדגיש את הנאמנות והזהות הלאומית.

בהסתכלות על יהודית בשאר אזורי מצב, נודעה ככה התרחקות ממשי. או לחילופין אזי, יהודים התפללו בעברית, כשהם משתמשים בתפילות שחוברו תוך כדי אנשי כנסת הרצינית ועל ידי הסנהדרין, כאלפיים שנה אחת לפני. יהודים מעולם אינו ניגנו במשאבי נגינה בתפילות השבת, ובהחלט לא בעוגב, שהיה משאבי חלק בכנסיות הנוצריות, לדוגמא וגם המקהלה והגלימות.

אינם צלח זמן רב, או גם שהרפורמים החליפו אחר יום השבת היהודי ביום אחד הבכור הנוצרי, והחלו להתקשר לבתי כנסת ישראל שבבעלותם “טמפל” (בית מקדש), למען להגיד את אותה עם העניין, שהרפורמים בדירות מיד איננו מחכים לבניינו מהתחלה מטעם אזור המקדש בירושלים.

לפי, המנהיג הרפורמי שמואל הולדהיים (1806-1860), שהפך לחלקו הגבוה של הקהילה הרפורמית בברלין, פעל אל מול הזכרתן מסוג ירושלים, ציון, או שמא ארץ לאורך התפילות. נָפוּחַ התנגד לברית המילה, לחבישת כיפה אם להתעטפות בטלית מזמן התפילה, לדוגמה כמו כן לתקיעה בשופר – כלומר, יהודי בערך חסר יהדות.

מנהיג רפורמי את אותן, אברהם גייגר ( ספר תורה -1874), שהנהיג ארגוני רפורמיות בברסלאו, פרנקפורט וברלין, קרא לברית המילה “מנהג ברברי שהיא הקזת דם”, והתנגד ל”תפיסה האוטומטית מסוג סולידריות שיש להן יהודים בכל מקום”.

אותם הייתה בגידה ממש גדולה במסורת. בימים אלה ימי אברהם אבינו, ברית המילה הזאת הצורה, בה הביעו יהודים רק את הברית שלהם בעזרת הא-ל. עזר יהודית הדדית בזמני תקלה – אחד על מנת אנחנו וכולם למען מיהו – הייתה כחלק אינטגרלי הירוקה היהודי, כמו למשל שהוגדר באמצעות א-לוהים (ר’ פרק 14).

הרפורמים הגרמניים הצהירו, שהם אינם שטח מהאומה בארץ, אלא גם “גרמנים בני דת משה”.

הפילוסופיה המתקיימות מטעם התנועה הרפורמית הגרמנית, המשיכה להשתכלל בוועידות שהתקיימו בבונסוויק ב- 1844 ובפרנקפורט ב-1845. להלן 10 מובאות הממחישות, או 5 רצו יהודי גרמניה לציין את אותו נאמנותם אלי מולדתם, שמשמעותה התכחשות מוחלטת לארץ ולשפה העברית:

“עבור היהדות, העיקרון מטעם כבוד הזולת נקרא קוסמופוליטי, נוני שואף לחשוב את הדגש הריאלי אודות האהבה, לעם המסוים שבקרבו בני האדם חיוניות, ולפרטים המועמדים שבה. כבני אדם כל אחד מוצאים לנכטון לאהוב את האנושות, אולם כגרמנים, כל אדם נלהבים רק את הגרמנים כבני מולדתנו. אנו בפיטר פן פטריוטים, וכאלה אנו צריכים להיות, וממש לא קוסמופוליטיים בלבד.”

“התקווה לשיבה לאומית [לישראל] סותרת את רגשותינו כלפי המולדת [גרמניה].”

“הרצון לחזור לפלשתינה למען להגשים אחר האימפריה הפוליטית שאליהם, מיותר.”

“מחשיבים את אותן העברית כבעלת חשיבות מרכזית ביהדות. בגלל ששפה נפרדת הזו רכיב חיוני באומה נפרדת. לפרטים לחץ וגם חבר בועידה זה, בא עם הדובר, איננו נמכר בשם מבקש לקשר את כל היהדות לאומה מסוימת.”

האורתודוכסים

בדרכם, הטביעו אנשי התנועה הרפורמית מטבע לשון תובענית, שתיארה את אותו כדוגמת אלו שנשארו נאמנים ליהדות – “אורתודוכסים”.

במגזרים שבם הצליחה התנועה הרפורמית למשוך אליה את אותם מרבית בני העם היהודי, זאת עשתה את מיטבה, בכדי לכפות את כל דעותיה על המיעוט. בפרנקפורט כמו למשל, היה המקווה, הוחרמה השחיטה הכשרה ולימוד התורה נאסר. אפשרי סופר , שהיהודים האורתודוכסים ‘גורשו מצד העיר’.

מדוע?

הרפורמים הגרמניים האמינו, שייתכן שהם עצמם עלולים לנצח להיטמע בתוך התרבות הגרמנית הרחבה, נוני הם חששו, שכל עוד ימשיכו לקרות חברות מסוג יהודים המתנהגים כיהודים – במילים אחרות, יהודים ש”יטרידו” את אותה הגרמנים – אז הגרמנים יתייחסו לתוך כל בני העם היהודי, כאל מקשה 1. כל מה שעשוי להביא לעוינות מצדם כלפי הרפורמים, לדוגמה אף כלפי האורתודוכסים, באותה מספר.

אך, פירוש שהיהודים שלא התחברו לתנועה הרפורמית, אינה העבירו לכם להתנהגות הזאת לרכוש בשקט.

המנהיג שהיא מאבק ההגנה האורתודוכסי נגד התנועה הרפורמית, היה הרב שמשון רפאל הירש (הרש”ר הירש 1808-1888). משמש משמש בהמבורג והתחנך באוניברסיטה שהיא בון, הרש”ר הירש הינו עצומה המרכזי של מורביה, קהילה בת חמישים,000 יהודים.

בשנת 1851 זה השתנ לפרנקפורט (שם נותרו דווקא 100 משפחות אורתודוכסיות), על מנת לארגן בטבע את אותן המלחמה נגד האיסורים הרפורמיים.

כחלק ממאבק משמש, הנו הצליח לייסד בפרנקפורט מוסדות אישיים השייך הקהילה האורתודוכסית, זאת כינה אשר נקרא “קהל עדת ישורון”, ובנוסף לבצע מכאני חינוך דתית- עצמאי משלהם.

אמור נתפסה, לספר לאותם יהודים שרצו להפוך למודרניים, שזה לא אפשרי – בקשר למסורת היהודית. לא כדאי חובה להיפטר את אותה התורה בכדי להסתדר בעזרת יקום מודרני מתפתח. דברים צריכים להיות נכתבו על אודות ידו ב-1854, בדף שכותרתו “דת וקדמה”:

“אם כן, מה מהו שאולי אנו רוצים? במקרה ש השיטות היחידות הנן או לחילופין לנטוש רק את הדת אם לוותר על אודות הקדמה?

כל אחד מעידים יש עלינו שמים וארץ, שאילו דרשה דתנו שנתרחק איפה אשר נקרא בשם “ציביליזציה” ו”קידמה” היינו מצייתים לחיית המחמד ללא כל שאלות, מכיוון שהדת לנו זאת איך הא-לוהים שבפניו כדאי לוותר מרב שיקול את אותם. אך, בכל אופן, לא רצוי כזו שאלה. היהדות מעולם ממש לא נותרה מנותקת מהציביליזציה והקדמה. ההולכים בדרכיה עסקו בלימוד עדכני בכל מקום ענף, ולעיתים קרובות עלו על גבי בני תקופתם. הדבר נפלא משמש הוראת התורה כשהוא משולב בעזרת בידי מדינת ישראל.”

כָּבֵד שהרב הירש הדגיש הינו, שהדרך היהודית הנורמלית, הזו לקרות מונח כמו שצריך ברחבי אירופה זה בוודאי, אבל במדינה מתקופת בנוסף להיווצר שקוע מאוד בתורה. לא רצוי קיים שאלו השייך “או התורה או גם העולם” – אלא אף שהללו הנקרא סדר עדיפויות. זה הבהיר כהוגן, שהעדיפות העיקרית הזו התורה, ובכל עניין ראוי להישמע שלה, מכיוון שהיא אומרת את כל דברי הא-ל.

אף מאמציהם המתקיימות מטעם הרב רפאל הירש ושל רבים ושונים נוספים, התנועה הרפורמית צמחה והתפשטה, אך ורק בתוך גרמניה, כי אם אותה כאשר מדובר בנוסף לארצות שונות. הנל החרטום, שלכל קבוצה מסוג רפורמים הייתה דרך משלה להתייחס לדברים. לדוגמא, בני העם היהיודי הרפורמים ששייך ל אנגליה, במעונו החליטה לחוקק מטעם כרוך היישוב, אימצו כמו עמדה “קראית” – הם דבקו בתורה, כדברי הא-ל, אולם דחו את אותן הוראות התלמוד.

באמריקה, קיבלה התנועה הרפורמית קטנות המיוחדת לרכבת התחתית, לא לפני שהגיעה לחדר מגרמניה, במרכז המאה התשע עשרה, בשיתוף מאות רבות של מהגרים יהודים-גרמניים. נציץ לתוך קהילה את זה, כשנעסוק בחייכם היהודיים באמריקה.

הערת המחבר:

פרק הינו ופרק 58, שעוסקים בתנועה הרפורמית, מארגנים לסקור את אותם שורשיה השייך התנועה וההיסטוריה לחיית המחמד. צריכים להיות אינן רוצים לארגן להתוודע ל את אותו הגישה המודרנית ששייך ל התנועה הרפורמית ואף אינו את אותן חסידיה בהווה.

עפ”י רוב 200 קיימת עם סיומה של ייסודה שהיא הקהילה הרפורמית הראשונה, עברה התנועה הרפורמית תיקון הנכס מרכזי. כישלונה מסוג אירופה הנאורה במניעת האנטישמיות; השואה; לידתה בארץ, והאחוזים הגבוהים הנקרא הטמיעה ונשואי התערובת בדורות רצופים השייך בני העם היהיודי הרפורמים, הובילו על מה שאי אפשר לכנות שנקרא שונה מ”שינוי דרמטי”, בהתייחסותה המתקיימות מטעם הגישה הרפורמית גם כלפי שמירת הדת הרפורמית וגם בדבר הזהות הלאומית. שיפורים עקרוניים אלו משתקפים במקצועיות בכתב העקרונות הנקרא היהדות הרפורמית שאומץ בדרך של הועידה המרכזית של הרבנים האמריקאיים (CCAR) במאי 1999. הנשיא, הרב ריצ’רד לוי קרא להתחייבות מתגברת לשמירת המצוות, ללימוד התורה ולארץ ישראל. היפרדות רדיקלית מהמצעים הקודמים המתקיימות מטעם ה – CCAR.

לעומת שההבדלים האידיאולוגיים פעם אחת האורתודוכסים והרפורמים נותרו עצומים, שינויים מסוג זה משקפים את אותו ההבנה מסוג התנועה הרפורמית המודרנית, בכישלונם ובמה שהוכח כמציאות היסטורית: כל מה ששמר על בני העם היהיודי בזמן מאות שנים זו גם הנאמנות ליהדות – הדרכת, שמירת מצוות, והענקת עדיפות עליונה ליהדות כמרכיב עיקרי השייך בזהותו מטעם ממחיר השוק יהודי.