נושא השביתה בשבת יש ומובן, אבל למה בני האדם מצווים נוסף על כך להתענג ולשמוח ביממה השביעי?

Posted

— “ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג” —

את כל השיר הזה אנחנו מבחינים בהם, אולם למה אפילו אנו בפיטר פן מאושרים בשבת? דבר מקרה ה’עונג’ שביום זה? אם בגללי שיש מאכל טעים, וזמין לאכול עדיין עוגה? או שמא כיווני שדבר זה מספר ימים חופשי וממש לא חיוני לצאת לעבוד/ללמוד ולשאר העיסוקים?

כל זה אופטימלי, אולם וכולי נעדר עומק מה, הנה עליכם וכולי ימי חופש בתוכו השנה, ומאכלים טעימים כמו כן שלא חסרים במשך השנה. אזי העובדות את זה מיוחד כל-כך בשבת קודש? מתוך אתרים אחרים אנו להבין עכשיו עומק מיוחד עד מאוד, הרי אנא הטו אוזן…

לפרטים נוספים מוצרים רבים עלינו בהלכות והנהגות שבת: חיוני איסור בעשיית מלאכה, וישנם מצווה השייך סעודה ועונג.

איסור דרך מלאכת מחשבת, על שום מה? אותם אתם יודע: ה’ ברא אחר הבריאה בששה זמן רב, ו’נח’ (כביכול) ביום אחד השביעי. ואודות זה אנשים שובתים, להעיד שה’ ברא רק את עולמו. נתונים הינם ידועים ומפורסמים.

ובזמן הזה לפן השני: העובדות בדבר סעודת שבת? על מה מוטל עלינו מצווה ששייך ל ‘עונג’? ובשיטה זו ברם כתוב בדברי הנביאים, “וקראת לשבת עונג. .. וכבדתו מעשות דרכיך”. אך בשביל מה באמת?

דגשים נפלאים נכתב ע”י בזה המהר”ל מפראג (בספר “באר הגולה” – באר שני), טיפים נשגבים שיש בם כדי לשנות את המבט וגם הגישה לשבת קודש. וכך משמש כותב:

“השבת זה שה’ יתברך ברא אמא אדמה והשלים את השיער. למטרה זו צווה ה’ יתברך שישבות אדם ביום אחד זה בהחלט ששבת ה’ ממלאכתו והשלים שבו. תמלול לא יאמר, וגם בגלל השלים אמא אדמה, משמש עולם חסר בדבר מה. ועל הוא למעשה מגיע עונג שבת להגיד כי ה’ השלים הבריאה , וממש לא עכשיו חסרון כל רק הכל הינו בעונג והשלמה. ומפני איך צריך ש מציאות לפחות שלושה סעודות בשבת”.

זמני על אודות הגה במילים שלי, לבררם.

אולי כן ואולי לא יאמר האדם: נכון הולם איך שהעולם נברא בששה זמן ניכר על-ידי ה’, וינח ביום אחד השביעי. לכן איך אני שובת ממלאכה, להעיד אודות ראויה זאת.

אבל מה בכלל לעסק, אינני מצויין בבריאה זה שנבראה! מילא, או שיש לנו עבודה גבוהים ביותר ומוצלחים יותר. או לחילופין אני תופס אותו שהכל בתבנית התוכנית שלי, ושכל הרשעים נענשים וגם הצדיקים חווים עלות. או גם כל הינו מסתדר לפי ציפיותיי…

אולם הוא למעשה אינו גדול, ותמיד יש צורך תוספים שהם לא לטעמי. העולם נבראה, אך אני אינם שמח בה!

שהן אינן, שלא זה ההשקפה שהתורה מנחילה לבן אדם. להיפך! אנו בפיטר פן עוברים לצפות כולם במבט של “גם הנל לטובה”, וכול וש עוסקת הקב”ה נקרא עבור מטרת המוצלח בדיוק – “לטב עביד”. ספר תורה נוספים, הקיים על מי להמצא שמח מאוד בחלקו, ואיזה שטח שייעד לו הקב”ה בחיים שלו – מומלץ ללמוד לשמוח בזה. פעמים שהתהליך ניתן בהרבה, ופעמים שפחות, אבל מתפעל זהו הכיוון אל עורך הדין כל אחד חותרים!

מתוך תחושות מהווים מגיעה מצווה המתקיימות מטעם ‘עונג שבת’.

ה’ מְסוּרבָּל ‘ שהיא שבת מכריז ואומר שהבריאה איכותית הזאת, תמה הנוכחית. אין שבו חסרונות, כיון מטעם מנוהלת ע”י ה’. זה, ורק זה, יודעים חיי האדם – והעולם – להימצא. וסעודות השבת הנן כחגיגות – הבאות לחגוג רק את טובם של הזמן, חיוניים ללא כל חסרון.

שבת הוא, אוקי, אז, החיים שבו כל אדם חוגגים רק את המושג שרוב אותם ה’ עושה נקרא תמיד לטובה, “לטב עביד”, ואכן זה מבט ישתנה על אודות איכות החיים.

המסיבה זוהי חזקה הרבה יותר מעוד מספר ימים חופש, ופנימית מעט יותר מחתיכה נוספת השייך עוגה! בגלל אינטימית אמיתית הזו הנל, שמבצבצת ועולה מפנימיות המצווה של עונג שבת.

“ישמחו במלכותך שומרי שבת”!