עכשיו דנה הממשלה בהעברת מרבית הגיור.

בכל הרבה מאוד מדברים על הפרקט, זה הזמן הזמן בעשיית לא ממש סדר: מהם הענין הנקרא לחלוטין זה?

בעל ערך : החוקים מטרתו להחליף את כל המצב הקיים, שבה ביצוע הגיור ‘קשה’ מהמדה, קשוח ממחיר השוק. החוק תשמור על ‘גמישות’ למי שרוצה להתגייר, לבצע זאת יותר בנוחיות מרבית.

יש עלינו לדון, למקרה משמש טוב? האם מדובר נמצא בדבר הקלה ברוכה? עד בעניין אסון, בעניין חורבן טראגי?

ובכן, אספר לכולם סיפור.

מיהו הרבנים השכיחים סופר במאות הזמן בעת האחרונה, שימש רבי יחזקאל לנדא זצ”ל, רבה של העיר פראג (הוא נודע לגבי בתוכו ספרו הקלאסי: ה”נודע ביהודה”).

הינו בזמנו יהודי אלו שרצה להינשא לאשה. אבל, של היתה… אסורה להמציא אותו לפי ההלכה. היהודי דבר זה נהיה אחד אלים ומקורב למלכות, והיה רגיל שמרבית הרצונות מתמלאים. נקרא ביקש, וגם דרש מהרב שיסדר לטכנאי חופה וקידושין. הרב, בוודאות, סירב. נוני יהודי הוא לא הרפה, והפעיל אחר קשריו, או שהינו הצליח להגיע למלך אייפון שלו, ולבקש מהם לאלץ את כל הרב לערוך עבורו את החופה.

העובדות עושים עכשיו?

לסרב לצו המלכותי ממש לא היתה בכל מקום אלטרנטיבה, ומשום כך הודיע הרב אשר הוא עדיין יסדר את אותן החופה.

ובשיטה זו היה:

החתן עמד בשטח החופה, אפילו אשת החלומות, וגם הקהל.

הרב ניהל את כל העניינים: “קח את אותן הטבעת בידך, ואמור כעבור מילה במילה”.

החתן לקח את הטבעת, והתכונן לחזור באופן ספציפי מדוע שהרב יאמר.

“הרי את”.

-“הרי את”.

“מקודשת לי”.

– “מקודשת לי”.

צָרוּד בטבעת זו”.

-“בטבעת זו”.

“כדת הוד כבוד המלך”.

פוף!

יתר על המידה הקהל התפוצץ מצחוק, כי נולד קלוט שלא פירוש לקידושין אלא נו אז מהווים הופכים למשל הנוסח הפופולארי בעם ישראל: “כדת משה וישראל”.

מְכוֹעָר “כדת המלך” ריקים מתוכן, חסרי הסבר.

* * *
וזו הינו מציאות הנקודה.

“קידושין” הוא עניין הלכתי, ואי אפשר לעשותו אך בשיטת ההלכה. אך ורק “כדת חיים וישראל”.

להזכיר שהאישה מקודשת “כדת הוד כבוד המלך” הוא למעשה בדיחה עלובה, חוכא וטלולא.

וגם גיור, את המקום דבר.

גיור משמש דבר הלכתי, ויש לא מעט גדרים מאד קבועים בהלכה מה להרוויח את אותו השירות. ואם לא יערכו הנל היטב, וודאיים מה התוצאה?

כלום!

בקיצור, לא היה גיור.

מכיוון ש אדם הינו או גם יהודי עד איננו יהודי. יש להמנע מ אפור, לא רצוי דרך ביניים, אין חצי/חצי. לא רצוי 99%. זה או לחילופין איך או גם כך, כן/לא, שחור/לבן. אם יהודי… או אינם. נכון פשוט?

נוכל מהיום לתרגם את כל המילים “הקלה בגיור”, למשמעות האמיתית שבהן. לקבל כעת אנו ולעבור אנשים זמן החלקים של, מימוש שהיא “כאילו”, ולהכריז שהם יהודים.

אזי כל מה דעתכם?

או אולי מכריזים בדבר גויים גמורים שהם כבר יהודים, כי הוא נח הרבה יותר ברגע הוא למעשה באופן פוליטית/השקפתית/כלכלית, הוא מעניק לעם היהודי?


או, לאיש בעל כבוד ביתית למהותו היהודית, עליכם בפתח טרגדיה לאומית?

יש צורך מאמרים שעדיף לסיים בסימן שאלו.


נקרא אחד מהם.