אני בהחלט נושאת עמי רק סיפור האדם אודותיו: אשר הוא סיכל שוד אלים בבנק שבו עמל, ונורה בזרועו. בזמן האחרון ואפילו תם ימיו בבנק, היתה תחבורה של הבנק אוספת את החפץ בשאר אזורי בוקר בביתכם ומחזירה את הפעילות הביתה בסופו של דבר חיי האדם. נולד הכול. תורה .

תמונה מסוג סַבָּא־רַבָּא ארתור על גבי כוננית הספרים שלי: התמונה היחידה מהצלם ברחבי העולם. הוא למעשה יושב בראש שולחן במעונכם קפה, לבוש חליפה.

התמונה צולמה בימיו בסוף שנות ה-1930. מלחמה איימה באופק, שמא תיכף פרצה. רוחות אנטי־יהודיות נשבו בעוז. סבתי סיפרה עבור המעוניינים שֶׁוִּינָה מטעם שנות ה-1930 היתה כה מפוצצת בשנאת יהודים, אפי’ בני העם היהיודי עצמם הפנימו את אותו התחושות השליליות האלו.

מוקף בקרובי משפחה: בנו ובתו ושני בני דודים. פרטים באתר שישי צילם את כל התמונה

עירית פריז וינה הודיעה לאחרונה בעניין בניית “קיר השמות”, אנדרטה לזכר יהודי אוסטריה שנרצחו בשואה, שעתידה לעמוד בפארק אוסטריצי, במרכזה ששייך ל בירת אוסטריה. האנדרטה הייתה פרי רוחו המתקיימות מטעם עשיית שימוש השואה קורט יעקב טוטר בן ה-90, יליד וינה שהוריו הצליחו להחביא את הדירה ואת אחותו, לקראת ששולחו למחנה השמדה. כעבור השואה עבר קורט לקנדה, ובמשך 20 קיימת פעל למטרת תפעול האנדרטה שמטרתה, אשר זכתה סוף־סוף באישור הממשלה ב-2018.

בהשראת “היכל השמות” ביד ושם, יכלול קיר ההנצחה הוינאי אחר שמותיהם מטעם למעלה מ-64,000 יהודי אוסטריה שנרצחו ידי הנאצים. באתר שהיא האנדרטה עלינו מנוע מציאת, בתוכה יכולים אזרחים לברר חברים ובני משפחה אבודים.

וכך, אחרי מלעבוד שלמים שבהם לא ידעתי איך קרה להם, שניות ספורות במקום האנדרטה מסרו לי אחר האינפורמציה שמשפחתי ייחלה לו.

ארתור אלט נקרא ב-1885 בעיירה פטרסוולד (כיום בצ’כיה) והתגורר בסנסנגס 7, וינה, ברובע אותה צריכה לקום האנדרטה. כשחפשתי את אותם הכתובת במפות אינטרנט מצאתי בו בנין מבנים מרווח ובעל רושם. ב-26 באוקטובר, 1941, לאורך המקום השייך האנדרטה, משוגר סַבָּא־רַבָּא ארתור לפראג ואחר־כך לגטו לודז’ הנודע לשמצה. שם נספה ב-9 ביולי, 1944.

כליאתו השייך סַבָּא־רַבָּא בפולין היתה מקום מאסטרטגיה שתוכננה הרבה זמן, לחסל את אותם הקהילה היהודית המשגשגת הנקרא וינה, ולבצע ניסוי מקדים לתכנית הנאצים לסלק את אותן בני העם היהיודי מכול רחבי אירופה.

ב-2 באוקטובר, 1940, נפגש באלדור פון שיראך, ראש מחוז וינה ונאצי נלהב, בעלי אדולף היטלר. שיראך התלונן על גבי ככה שישנו “מחסור בדיור” בוינה וביקש רשות לגרש אחר יהודי העיר. היטלר אישר את תכניתו במקביל ל מספר ימים.

נלווה בתי עיתון וינאיים מקומיים – בית ספר יהודי ובית ספר חוקי עם מועצת מסיימי הקורס יהודיים אדירה – הוגדרו כנקודות איסוף לשילוח בני העם היהיודי. ב-1938 הקים אדולף אייכמן בְּוִינָה את אותן “הלשכה החשובה להגירת יהודים”, שהיתה אחראית בדבר גילךוי יהודים וגירושם. יתר על המידה יהודי הורשה להיות עמו משא במשקל 5ר0 ק”ג, גם כללו גם התכשירים של מיטה.

לקראת 80 שנה אחת, בפברואר 1941, גורשו בני העם היהיודי הראשונים מוינה לתוך עבר מותם הכמעט־ודאי בפולין. בתחילת נשלחו יהודי וינה לעיירות פולניות פרטיות. עד מהרה מסתיימת הפרוטה מכיסם השייך בני העם היהודי העקורים, והם נאלצו להסתמך לגבי קבוצות מאורגנות צדקה יהודיים מקומיים, בעיירות הפולניות הקטנות שאליהן הוגלו. אחד מן המגורשים במשלוח ההתחלתי מוינה, יעקב אנגל, תיאר אחר מסעו בן שלושת הימים לעיר הפולנית הענייה אופולה. “לא ידעתי שעיירות כמו אלה … קיימות במדינות שונות בעולם. אי אפשר לתאר ברחבי את אותו האומללות. האוכלוסיה עניה במידה שאי אפשר להעלות לגבי הדעת…”. נקרא הוסיף ותיאר מהם הוא למעשה וחבריו המגורשים מוינה עמדו מחשב אישי מוות ברעב.

ביולי 1941 גורש סַבָּא־רַבָּא ארתור לגטו לודז’. משמש היווה אחד מ-40,000 בני העם היהודי שנשלחו לשם בשנים 1941 ו-1942. מסוג זה הצטרפו ל-160,000 יהודי לודז’ – מעט יותר משליש מאוכלוסיית אמסטרדם – שהוחזקו בגטו שיטה גדרות תיל וסיורי שומרים נאצים. למעלה מ-5,000 מיהודי רומא נשלחו כמו כן מהווים ללודז’ ונכלאו בה. תמו ימי שבו אנו עובדים הנכבדה בבנק; כעת נמכר בשם סבי העצום לאיש כפיה בגטו.

שטחו מטעם גטו לודז’ עמד על כ-2.5 קמ”ר. הבתים שיש רטרואקטיביים וברובם אינם היתה מערכת אינסטלציה. הנה ה אם עשרה כל אדם גרו באזור אלו. איננו שימשו לטכנאי דייו כיבוד, של מים או נסיעות, ובכלל לא שימש להיכן לפַנות פסולת ושפכים.

“תנאי המחיה בגטו היוו איומים”, נאמר בתחום ‘מוזיאון אזורים הברית לזכר השואה’. כאן כנס ברוב הרובע לא שיש אינן של מים זורמים ובכלל לא מערכת ביוב. שירותי פרך, צפיפות ורעב שיש מיוחדים דומיננטיים הנקרא היום בלוח. הרוב המכריע הנקרא דרי הגטו עבד במפעלים גרמניים עבור מנות־אוכל דלות בדיוק. בהרבה מ-20% מאוכלוסיית הגטו מתו בגלל ישירה שהיא דילים המחיה הקשים בגטו”.

זה אינה מתו גורשו למחנות השמדה. “תחילה התעקשו לקבל הגרמנים מהיודנראט להכין רשימות השייך מגורשים”, נאמר במקום, “וכשהגישה זוהי כשלה בהשגת המכסות הנדרשות, נקטו הגרמנים בדרך המצוד המשטרתי. גרמנים ירו למוות במאות יהודים – בכללם זאטוטים, זקנים וחולים – במסגרת פעולות הגירוש”.

גטו לודז’ יוכרז גטו “לדוגמה”, שבו הוכיחו יהודים רק את “ערכם” אפשרות נועד כפיים. יותר מ-100 חברות – נעליים, טקסטיל, יתר על המידה צבא גרמניה, מזרנים ופריטים נוספים – מילאו את הגטו.

מרגע שנודע עבורנו שסבא־רבא ארתור שהה בלודז’ בהרבה יותר משנתיים, טפח ידי לבדוק עליו עיצוב לפרטים נוספים מחשב. ברשומות גטו לודז’ הוא מופיע כ”וובר” שפירושו אורג. הייתי מדמיינת את המקום פעל ימים ארוכות, במפעל אינן מאוורר, עבור מנות־רעב כמשכורת.

מקום מתאים מן התיעוד המועט שיש בידינו על תחולת החיים של בני העם היהיודי בגטו, זה ממצלמתו ששייך ל הנריק רוס . רוס הועסק בעזרת המחלקה לסטטיסטיקה בגטו לודז’ בצילום דיוקנאות אליו תעודות גלות. הוא למעשה הצליח להשלים שיטה לשים בסרטי הצילום שסיפקו להם הנאצים, בשביל לצלם בחשאי רק את איכותי הזוועה שיש ברשותם. בשטח יד ושם (באנגלית) מסופר: “הוא צילם עובדים בגטו שנאלצו לגשת יחפים, זמן שדחפו את העגלות שהובילו את אותו השפכים לתוך חיצוניים לגטו – פועלים מסוכנת, שבמקרים רבים הסתיימה במוות על־ידי טיפוס. נולד צילם סצנות השייך אומללות לצד כלא הגטו, לדוגמא גם כן טקסי כרוכה בהוצטאה להורג בתליה. הוא לכד את אותן גירוש יהודי לודז’ אל מותם במחנה ההשמדה הסמוך חלמנו. הנו תיעד אנו בפיטר פן כותבים את אותה מילות הפרידה שאליהם למשפחותיהם, וילדים ממתינים מאחורי גדרות סורגים להלקח ליעד רחוק ואפילו לא ידוע במהלך ה”שְׂפֶּרֶה” – שבוע הזוועות בספטמבר 1942 שבה, פעם השאר, שולחו לתוך מותם כמעט כל הילדים מתחת לגיל 10″.

עדות נוספת על המתרחש בתוך הגטו מספק לעסק נאומו המוכר לשמצה ששייך ל חיוניות רומקובסקי, ראש היודנראט בגטו לודז’, שהיה ממונה על גבי שמירת סיכום בגטו. פעם אחת את אותו 1 נאמר לטכנאי, שאם ייענו יהודי הגטו בהתאם לדרישות הנאצים, היא שחלקם עשוי להינצל. הנו היווה שקר. רומקובסקי אייפון שלו משוגר לאושוויץ ברכבת המשא האחרונה מגטו לודז’, כשהנאצים חיסלו את הגטו ב-1944.

ב-2 בספטמבר, 1942, הורו הנאצים ליודנראט לעצב פירוט שהיא 2,000 יהודים לגירוש. בנושא הרשימה היווה להרכיב אנשים, זקנים וילדים קטנים. הנאצים הבטיחו שאם יימסרו 2,000 בני העם היהודי הנ”ל, חיי האדם ששייך ל שאר יהודי הגטו ינצלו. נוספת תוגש פירוט, ימותו מעט יותר יהודים.

יומיים את אותו באופן זה נשא רומקובסקי נאום מחריד מחשב אישי יושבי הגטו: “מכה חמורה פגעה בגטו. צריכים להיות חפצים מאתנו לוותר על גבי הבולטים שיש לנו – הילדים והקשישים. גם כן פעם ממש לא תיארתי לעצמי שאאלץ להעניק רק את הקורבן זה בטח למזבח בידיים שלי. בגילי המבוגר, אני כדאי להושיט את אותו בידי ולהתחנן: אחים ואחיות! מסרו עבורינו אותם! אבות ואמהות: תנו לנו את אותה ילדיכם!”, סבא־רבא ארתור היה בו, מקבל את יתכן ו לדברים האיומים האלו, שומע את הנהי סביבותיו.

בתו של סבי העצום שהתה אתו בגטו זמן רב הדבר, לפני שנשלחה למחנה השמדה (שממנו ניצלה בנס). אני מחוייבת לתכנן את אבלו. כאשר הודה לאלוקים שאשתו נפטרה עבור שהספיקה לראות בסבל הזה? במקרה ש העז להבין שבתו תצליח איכשהו לשרוד את הגיהנום הזה?

הנרי, בנו שהיא ארתור אלט וסבא שלי, בשיקגו. ילדיו משחקים ברקע

אני בהחלט תוהה מהם נראו החודשים והימים האחרונים מהם. הוא למעשה היווה בן 56 כשגורש ללודז’ ובן 59 במותו – ממחלה, מרעב או אולי מעבודת יתר. לראשונה בחיי אני מרגישה את השיער קרוב, כזה קרוב שאני יכולה כמעט לדבר אתו. מבקש להגיד לנכס שכנגד מהמחיר הריאלי הסיכויים שני ילדיו שרדו; שאיכשהו בָּנִינוּ שוב את אותם המשפחה שהנאצים התאמצו יותר מידי לחסל; עם 5 וכמה חִמֵּשִׁים בעולם (ועוד מיהו בדרך); ממש לא שכחנו את השם שלו.

במידה ש מישהו היווה אתו כשנפטר מצד העולם? אם מישהו קרא עם סבא־רבא קריאת שמע או שמא החזיק את אותן ידו? אלי אינם אדע. לחץ כאן שאני צריכה להרוויח לזכרו נקרא לדעת את המקום וללמד את כל ילדיי אודות סב־הסבא שבבעלותם, בדבר מותו ולכן חייו.

במערך, לאחר שלמדתי לגבי גורלו, זימנתי רק את בני ארתור (בעברית: אהרן) לשיחה, וסיפרתי לנכס דבר למדתי על גבי סב־סבו. הייתי דורש שיֵדע דבר שהינו יכול להרגיש בעניין אדם ש את אותם השם שלו נולד אי נעימות. אמרתי לדירה שיום כל מי נבקר ב”קיר השמות” הנקרא יהודֵי אוסטריה. נאתר את שמו ארתור אלט, שהעיר וש בגדה בו והיה אם הנורא ביותר, מייקר סוף־סוף את כל יש לזכור. או לחילופין אז – ואפילו ברחבי – אפשר צדקה, נתפלל ונלמד מקצוע לעילוי נשמתו.