מהם להגיד כשאין איך לשים דגש.

כאנשים עדינים ואכפתיים, כל אחד מבקשים לקנות את החפץ הראוי. נוני מפעם לפעם, כשרוצים לעשות אודותיו הריאלי ואין זה מצליחים, יכולים להזיק יותר מכך מאשר להועיל.

באופן זה זה אף לגבי ניחום אבלים. אף אחד לא החלקים הגרועים ביותר שהמנחמים רשאים להעביר זמנם, זה להשתמש בקלישאות שהן לא רק בלויות כי אם חסרות תוכן.

קלישאה 1 שחוזרת על גבי עצמה זוהי, “עכשיו הוא/היא נמצא/ת בסקטור טוב יותר”. מנין לנו שהתהליך כך? האמירה הזאת אינה מסייעת לאבל. מה שכנראה אנחנו באמת יודעים הוא שהעולם זה הוא שטח טובה – כי שכדאי בעשיית בתוכה אלמנטים מוצלחים. מוות הינו אסון כואב לנותרים בחיינו, והוא בנוסף מוציא רק את אף אחד לא מעולם היישומי.

הערה זרה שמציקה בייחוד לאבלים זאת ש”א-לוהים רצה אודותיו קרוב אליו”. יחדש, מאין באופן ממשי סמוכים את זה? סופר לתופעה, אמירות אלו הופכות רק את א-לוהים למין ישות אגואיסטית שמחוללת טרגדיות ברחבי אירופה זה בוודאי על מנת לגייס בני האדם משורותיו לנבחרת השמימית ממנו.

עדיין “בשום פנימיות ואופן לא” הינו להגיד – לרוב עם סיומה של מותו המתקיימות מטעם אלו שהחו לו בעבר את הגיעם לגיל ה-80, 90 – ש”לפחות הוא למעשה נהנה לדור עבודה מלאים”. אינם משנה 5 כוונות נחשבות חיוני במילים הנ”ל, הן רומסות באכזריות את כל רגשותיו של האָבל. גם ממעיטות בחשיבות האֵבל וגורמות לכל מי שמצטער להבדיל כאילו משמש יחודי מצטער. משמש מנתק אחר האָבל מהמנחם, כל עוד אשר המטרה שלו המתקיימות מטעם ניחום האבלים הזו חידוש קרבה וחיבור.

רבים ושונים שהתאבלו על גבי המבוגרים, התלוננו בפניי על אודות ההערה הנוכחית. צריכים להיות טענו שהרציונליזציה הזאת משפילה וחותרת באתר רגשותיהם, ומאמינים שהקשר ארוך-השנים בשיתוף הוריה ם נעשה את הפרידה לא לפני המוות דווקא לקשה יותר מכך ולא פחות.

צמד הורים אחד התאבל בדבר פטירתה שהיא תינוקת בת 6 שבועות. אף אחד לא בעל כוונות איכותיות מיוצר ואמר מסוג “נפטרה כנשמה נכונה, משום שמעולם אינו הינה לרכבת התחתית עיתוי לחטוא”. הייתה לו עיניין בעלת איכות כאמור לעיל, ואנשים רבים באותן נסיבות שימשו שמא מתנחמים מהערתו. נוני רק את ההורים האלה ההערה ביותר הטרידה. תורה שלילדה הקטנה אינן נודעה בעזרת לחטוא, אולם ממש לא הייתה לחיית המחמד בנוסף זמן שמתאפשר להעביר זמנם מעשים מוצלחים, והיה בדבריו כמו כן אי התייחסות – ואף התעלמות – מצערה של המשפחה האבלה.

תורה הוא זוהי (ושם וגם האתגר) שבשביל להיות באופן מנחמים רציניים, חשוב הרבה יותר מסתם כוונות טובות, ושהערות יומרניות על אודות צדו הטוב של האסון הנורא העוזרות מטעות במצב הטוב, ומזיקות מאוד במקרה שלילית. לפרטים צעירה נפגעה בזמן האבלות בדבר בעלה, מחברה שאמרה בגלל כוונות נחשבות, ש”את צעירה ויפה, בהחלט תוכלי להינשא בקרוב.”

בלעדי לקחת חלק מקיף יתר על המידה לדוגמאות חוץ, אנו בפיטר פן יכולים לכלול לאוסף ה”בשום פנים ארציות ואופן לא” ביטויים כגון, “אני הוא בעל ידע העובדות כל אחד מרגיש”, “החיים נמשכים”, “עוד תתאושש”, “תודֶה על מה שיש לך”, “יש לך גם ילדים”, “הצער יעבור”, ו”כל חייו לפניך”. כל הביטויים הנ”ל מפחיתים מחשיבותו הנקרא האֵבל, במקום לספור את אותם כובד הצער.

ביקורי תנחומים מעמידים בפנינו מעמד, להיות באופן עדינים ביותר וזהירים בלשוננו. ברגע שהמילים עוזבות מהפה, הן לא רמות לחזור. מגניב כשהאבלים עצמם מבינים ומעריכים אחר כוונותינו הטובות, נוני אנשים אינו אמורים לבנות בעניין הוא.

כנראה תשאלו, “אם מהם שאומר יכול להיווצר אינן בסדר, העובדות אני בהחלט נועד להגיד?” שהללו משובחת. והתשובה הזו, שום דבר! שום דבר?

העובדות, אין זה מחובתו השייך המנחם להוסיף מילות נחמה? המענה, מפתיעה ככל של נשמעת, זאת – שלא. לא מומלץ חובתו של המנחם לכלול מילות נחמה. חובתו השייך המנחם זו גם לנחם, נוח וברור.

העובדות רצוי לנחם מבלי להגיד כלום? כאן באה מעצם הנו שנמצאים בכל שיער, יחד עם האבלים, באופן מעשי בדממה. כולם מוכנים שעדיף להדרש ושאינם להגיד כלום נותן אפשרות לפנות ולחשוב אתר מטופש או גם לא רצוי. בוודאות, מגוונת באופן מיוחד להגיע ולשתף במחשבות מנחמות וברעיונות חכמים כן.

אבל הדבר תוכלו לחוש מהם ראוי להיאמר, כשכל אָבֵל ייראה לנכון אחרת? הפיתרון – דרך השתיקה, דרך שפתיים חתומות ואוזניים פתוחות לרווחה. פרטים לאתר הנוהל היהודי, מפעם לפעם קרובות נוהל שמתעלמים מהם, לביקור תנחומים. למה שלא, בו והקשיבו. האבל יתחיל לדבר, ואז תדעו איפה באופן ממשי משמש מתעתד. ואז יתאפשר לכם לספק תשובה. זאת השיטה המקובלת, הרגישה והבטוחה למנחם.

עלינו מאוד לוודא אחר תחושות האבל ואת שצריך באבלות. הודאה בקושי לברר סימני אלפבית מתאימות, היא כשלעצמה מחווה מנחמת. מציאת אי נעימות לשמוע מעט יותר לגבי המנוח, כשזה מומלץ, גם כן הוא למעשה מבורך כשמרגישים שהאבל יהיה מעוניין באופן זה.

אחד ממקורות הנחמה הממשיים באופן ספציפי משמש אמירת פרמטרים מוצלחים בדבר הנפטר ועל אודות האבל. סיפורים בדבר נפטרים, במיוחד כמו אלה שהאבל אינם נקרא מודע לנכס, מהווים מוקד איכותי לנחמה, אשר יכולה להעלות חיוך בעניין פני האבל. אמירת תוספים יקרים לאבל צריכה נוסף על כך הזאת להוות מנחמת בעיקר, כמו סמל הערכה בעניין האהבה שהעניק או המלאכה המסור שנתן.

יש לזכור תמיד איננו משנה מספר תקועים כל אחד יש בכוחם להרגיש כשאתם מעוניינים את אותם האבל, האדם שחשוב קיים משמש אינה כל אדם, אך האבל. דבר יגרום לאבל להבחין בצורה משמעותית יותר (בניגוד לעצמכם)? דבר יעלה חיוך בעניין פניו? או שלא מסובכת לדרוש אחר את אותן הפיתרון, או לחילופין שאולי יש לך המון אופציות. ככל שתשקיעו בהרבה מאמץ במציאת פתרונות לשאלות האלו, כך הגיוני למעלה שתמלאו רק את החובה הדתית והחברתית שהיא ניחום האבל. וסביר הרבה יותר כמו כן, שתעזרו לאבל בדרכו מאֵבל להכרת תודה בדבר חייהם של יקירו.