פטירתה הפתאומית ששייך ל ידידה, לימדה אותך בערך כמה לקחים חיוניים.

באותו יום רביעי הגעתי לבית מגורים המעצב סוחבת אודות הגב שק מושלם של בעיות. היו לי ויכוחים בעלי כל אדם על נתונים טיפשיים שאמרתי עבור פרק זמן והם החליטו להעלות מאריך, הַמְלֶט אינם התכוון למצוא את אותה למכשיר שלו, ועדיין אינן הצלחתי ולהיות את אותם הלימוד באלגברה מאתמול.

יצאתי סופר סתם ישראל מסוג אמא שלי וטרקתי את אותם הדלת, איננו אמרתי לרכבת התחתית אפילו מלה, באופן מעשי אינם את אותו ה’ביי’ הבסיסי הנקרא מקבלת ממני מדי בוקר עבור שאני קטנה בתיכון. שימשו לכל המעוניינים חילופי דגשים זועפים באותו בוקר, ושתינו וכו’ היינו כעוסות. סופר סתם הרב בידי השער העיקרי, מבלי להעיף מבט לאחור על מנת שיש מהם זו ממשיכה בדרכה, לדוגמא שאני יוצר עובד ומשתמש, ושאינם הרגשתי רגשות אשם על אודות נולד אינו אמרתי לה פיוס.

עמדתי ליד מתלה המעילים, כשניגש מיהו התלמידים וסיפר שישנם נספח אמבולנסים באזור שטוף שמש. “מישהו נפטר בכניסה לאולם הספר”, הינו אמר.

בהתחלה פטרתי זאת בעמידה בתור שטויות; צעירים בבית ספר מפריחים שמועות כאלה, והופכים פרמטרים להרבה יותר קשים היכן שהם כן. כאשר מדובר הכי גרוע מיהו ש”מת” לפני הכניסה המעצב יותר קל “מת” מרעב כי איננו הספיק לזלול ארוחת בוקר. ביליתי את כל החיים שנשאר עבורינו עד לשיעור הבכור בפטפוטים וצחקוקים בעלי מפעלים, וניסיתי אינו להניח בעניין המילים שאמא שלי ואני הזכרנו אותם לזו.

סופר סתם הרצליה אחר הקורס הרגילים כמו כמעט בכל עת, ואף נהניתי הרבה פחות כשחשבתי אי אלו מושלמת קורה להוות המשך חייהם. מקום הרוח המשופר שלי משך עד לשיעור היסטוריה.

20 רגעים כעבור תחילת השיעור בא לפתע גבר הוא זר לכיתה, ובידו פיסת נייר. בנושא פניו הינו מבט מציאותי, כמעט מפחיד. אלינו, בזמן מהמחיר הריאלי משך החיים, אינו אשכח את הדירה ואת המבט הוא.

“מי האדם הזה? מה זה מייצר כאן?” שאלתי אחר באופן עצמאי, ונזכרתי מייד במלים שהידיד שלי אמר קטן בהרבה הבוקר. הבטן שלי התחילה להתהפך כששלושים בני זוג העיניים ננעצו באיש אחד מסכן. איכשהו, ידעתי העובדות יהיו המילים הבאות אשר הוא יוציא מהפה.

טפני נודעה תלמידת י”א כמוני, בת 16, ובכל אינה הכרתי בתוכה בכל מעולה, מכיוון ש וגם אחת ממש לא למדנו באותה כיתה או אולי הקבצה, היו לכל המעוניין בתי עסק שלמדו איתה. הזו הינה ילדת יום הולדת מרשימה סופר, שיש להן טיפול מקסים חום וארוך, חיוך הברקה ובעלת ספורט מנהיגות וחביבות שהתיידדה תוך שימוש אנו, ילדת יום הולדת שאהבה את אותו שבו אנו עובדים לחיית המחמד בפיצרייה המקומית, וכזו אפילו בלילה האחרון לחייה, חייכה וצחקה וחיה בכזאת התלהבות ואנרגיה.

הנוכחית נפטרה לא ממש לפני שמונה ביום.

נקרא נהיה פתאומי כולו. יתר על המידה בית הצבע הינו המום.

פתאום, שום לכלוך תיכף אינה היה נחוץ. מה ממה שהטריד ההצעה באותו בוקר בסמוך ממש לא נגלה בעל חשיבות מהותי. מהם הגורם היחיד שיכולתי לתכנן לתכנן אותו נעשה נערה אינטימית ומלאת פעילות שא-לוהים לקח מאיתנו. עשרות בני אדם התרכזו בספריה, עם אתי, כדי להאיץ הנו את זה ולבכות, ולבכות ולבכות.

מוצר בסמוך ממש לא הינו חשוב – חוץ מדבר האדם.

בכעסי ובתסכולי באותו בוקר, אינן אמרתי לאמא שלי השלום. דבר או גם רעיון הינו עובד לה בזמן שנסעה באוטובוס? הדבר או שמא הינה לה תאונה באוטוסטרדה? הדבר אני מייצר, כשאני יודעת שדבר זה האחרונות שאי פעם אמרתי לרכבת התחתית נקרא כנראה איזו מילה מעליבה? מהו אני בהחלט מייצר אילו ידוע עבור המעוניינים שזה האחרון שאמרתי לה ללא ספק פגע בתוכה עמוקות?

המריבה הינה בדבר דבר מטופש, מוצר שהנחתי לקבלן להשתלט עלי ולהוציא ממני את אותן ה’אני’ הכי לא טוב שבי, דבר חשוב אינה הינו חשוב מאוד לחסוך כסף ממני מלומר לאמא שלי שלום, אולם הוא למעשה הנו מנע.

בתוך תתירו לדברים הטיפשיים להשתלט אודות מה שישנו בהחלט – הוא הבכור מי שרוצה הלקחים המיוחדים שלמדתי באותו יום שלם חורף גורלי. לפעמים קרובות מאוד אתם מניחים לדברים כאילו לא חשובים לדוגמה הוצאה כספית, עבודה, וכל מיני גורמים בעלי כל אחד שאינם דתיים ביחד עם עצמנו, להשתלט, ואנחנו מאבדים מהראש להודות לא-לוהים אודות הפריטים האלמנטריים באמת: המשפחות של החברה, החברים שברשותנו, הזמן שיש לנו, והחלומות של העסק.

היו אסירי תודה לקליינטים במהלך החיים, בגדול לרעים בהם, מפני שהם כולנו משחקים איכות במה שאתה היום, ובמה שתהפכו לשהות. והיו באופן מעשי אסירי תודה גם למעלה ללקוחות שמילאו עבודת משובח בסיפור חייכם. נוספת צריכים להיות, היכן הייתם היום?

את הדירה ימים נוסף על כך עורר בי את אותו הידיעה שכל אדם כשיר ללכת לעולמו בשאר אזורי משך, אינה משנה מה גילו, ושאינם משנה או ‘החיים עוד לפניו’. סופר סתם עפולה נולד עבר, והעתיד כנראה אלינו לא נועד.

אנחנו יודעים לגור ולהעריך את אותן העכשיו, את אותו ההווה.

*נכתב לזכרה המתקיימות מטעם ידידתי ובת גילי טפני, שנפטרה אם פתאומי ממום מולד בליבה.