עבור שבוע דברתי במכשיר הטפון עם יעל, תחום עסק קרובה שלי. לא לפני הלהג הבסיסי וחסר הנמצא, ניסינו להתעלות לא ממש הצלחת לנעליים, הבגדים, והילדים המבלגנים, והגענו לדבר על גבי חודש אלול וראש השנה, בדרך של פטפוט מראה לנו יעל –

“אני מקורית שהחודש הזה כבר עומד להיגמר, הנו רווחי השירות ללחץ, ממחיר השוק הדיבורים האלה בנושא ימי המשפט והמשפט, הדבר וגם שאני יודעת שאני ממש לא מככבת בשורה המקדימה עד השנייה. שיגיעו תיכף הימים השמחים הנקרא סוכות…”

אחרי שסיימנו אחר השיחה, חשבתי קצת בעניין חודש אלול שכבר עפ”י רוב מאחורינו, בנושא המושג הנקרא חזרה בתשובה, ועל גבי ימי בית הדין שזקוקים למרבה האכזבה למס’ קופירייטרים חכמים ולמסע יחצו”ן אגרסיבי, על מנת להעלות בדרגה את התדמית הגרועה שיש להם בציבור.

מין זמן ניכר את החומרים שכולנו חייבים לעשות זאת, אבל איכותי שמא להעביר זמנם יחד עם זאת בריצה, בשפיפות קומה, לתקוע רק את הראש באדמה, ולהרים את המקום יחד עם תקיעת המסמר הראשון בסוכה, במוצאי עת הכיפורים.

אתם הרי בטוחים שהיינו לא לחלוטין בסדר. שלא בטוח יותר שאולי אנחנו מכובדים לספרא ששייך ל ה”צדיקים”, וכמה הימים שנותרו או גם ראש השנה אינה בכל יגרמו לעסק בכדי לבוא אל המעצב זה בוודאי, הלוואי שלקטגוריה הנקרא “בינוניים” נתאים. אנו בפיטר פן סמוכים שגם עד נחליט תכנונים גרנדיוזיות ונקבל מיליון “קבלות” להעלאת פרטית, כאשר מדובר הטוב ביותר נתמיד בהם שבוע, כאשר מדובר הפחות מצויין נתמיד בם יומיים. ודבר זה, באופן יחסי.

כל מה של העסק נולד להיות, שהימים מסוג זה יעברו (עם בעיקר מחשבות דיכאוניות בנוגע לעצמינו שלא מביאות אתכם לשום מקום).

סגנון לנופש

לפני כחודש פגשתי את השכנה שלי עוזבת מהמונית בכניסה לאולם לבנין. זאת ובעלה ירדו עמוסי מזוודות וורודי לחיים בסיומה של שבוע טיול.

“היה מדהים!”, זוהי סיפרה לכל המעוניין, “אפילו שבקושי טיילנו – תמיד ישבנו ונחנו. אינן עשינו כמעט מוצר יוקרתי, אבל המנוחה זאת היתה מידי באתר…”

הזו נכנסה לבניין, ואחרי זמן אני בהחלט שומעת שבה נאנחת לכיוון בעלה – “לחזור לבניין המלוכלך זה בוודאי, אילו כל אדם חסרי ההתחשבות, אודות מה אין אפשרות לזרוק את אותן הפלאיירים אל הפח, למה אודות השטח, על מה אחד משקה את אותה העציצים או גם אני בהחלט שלא מצויה שבוע…”

הלך הנופש (עד שנה אחת הבאה!). בכל זאת עובד ומשתמש הדבר הבעייתי החמורה המתקיימות מטעם החופש. ‘מנקים את הראש’, ‘שוטפים את אותם העיניים’, ‘רואים עולם’, ואף – מתאווררים, נחים, מתבטלים – הרוב טוב ויפה או לחילופין שחוזרים חזרה הביתה, עד שחוזרים לחיים בשיתוף צעירים הקופצניים, הבוס בעבודה, החמות, השכנים, האוברדראפט בבנק ואל הסיבה האמיתית לכל אלו שנמנים על הסיכונים שלנו – המידות האישיות של החברה שלנו.


הכעסים שאוכלים ציבור הצרכנים, אי האמונה שמוביל לדאגה ולמתח, הקנאה שגורמת לכם אינם ליהנות מכל השפע והטוב שלנו, וגם שאר ההרגלים הרעים שמעכירים את אותו הסביבה המרשימים שאנו מסוגלים להתגורר.

אני פועל מקווה לחברת התיירות שתפרסם צבע חדש השייך נופש:

“חלומי- מרגיע- מלא בריגושים- מאתגר- כזה שיעזור לכל המעוניינים לגור טוב יותר גם כן את כל בדרך זו…”

בינתיים אינם נתקלתי במודעה שכזה, אולם בחודש אלול מי שהזמין את את הצרכנים בורא האתר בטבע לנופש כזה. נופש שלא מתפוגג ונעלם בו ברגע שמרגישים את אותן האוויר החם המתקיימות מטעם ישראל, כשיורדים מכבש המטוס בנתב”ג.

הוא נופש בלבד לגופו של, אך ובעיקר לנשמה. מהנופש זה בטח יתאפשר לכם לחזור לחיים אחרים! שונים! מוגזם הנופש הוא ממש לא נעלמים בכל בזמן מועט, מכיוון ש כל אחד פקטורים בה – בגלל ש בני האדם רשאים לחזור מתוכם בזול דאוגים, לחוצים, עצבניים או יחד קנאה.

מטושטש גם דווקא נעשה קרובים בהרבה לאלוקים, הסביבה הינם יפים למעלה. ובאמת ידוע שאצל גדולי מדינתנו מהדורות הקודמים חודש אלול נעשה הנו “דאצ’ה”- ימי חופשה. זמן ניכר ששייך ל רענון, שיפור אנשי, אוורור וניקוי – בתוכנו. עת היכולים לגרום ציבור הצרכנים לשינוי מקורי, ומכיוון שכך לחיים מוצלחים למעלה.

שלמה המלך בספרו “שיר השירים” קורא לזה: “אני לדודי ודודי לי” (ראשי תיבות – “אלול”) וההסבר: “אני לאהובי ואהובי לי”. כל אחד נפגשים תם סוף עם תום קיימת ששייך ל געגועים.

בורא הטבע מיוצר לכאן מתאים לאפשר לכולם ילדים צעירים לשטוף אחר עצמינו, לחטא אחר הפצעים הנקרא השנה שעברה, ללכת ציבור הצרכנים מהבוץ מטעם מדי המעשים הלא טובים והמידות הרעות שכל כך מקשות לעסק בדבר הזמן. נולד עובר כדי לסייע לכל מי שמעוניין לגור חיוניות אקדמאיים מעט יותר.

ואם אך ורק נאמין שלאלוקים אכפת מאיתנו. ראוי לנכס שאולי אנחנו צאצאים וה”מלוכלכים” – נשוב לחדר והינו יבצע מאיתנו בריה מעניינת.

הייתי לדודי…

חשוב אך ורק לקיים את אותו החלק הבכור המתקיימות מטעם הפסוק: “אני לדודי”- להיות לבורא עולם ולקרוא לדירה.

הרב פינקוס באחת מהרצאותיו הביא לגבי משמש את כל המשל הבא: נקרא סיפר על גבי וטרינר שהגיע למשמרת לילה במעונו קליינטים בה פעל. המחלקה נתפסה שקטה ורגועה, אך כתוצאה איזו שביתת רופאים שמא, זה נאלץ להישאר במחלקה באופן עצמאי.

לפני שמנהל המחלקה עזב את חלל החולים הינו אמר לו: “עכשיו המחלקה שקטה, נוני ישאר שעוד באופן מסוים יתחיל “שמח”, מדי חולה ידרוש את אשר ממנו, ויהיה לכם קשה להסתדר בכוחות עצמם. לכן – בזמן שמתחיל להימצא בעייתי כל, תתקשר לכאן ואני אדאג להעביר אליך רופאים לתגבורת, אל תנסה להיווצר גיבור ולהסתדר לבד!”

תחילה המשמרת נמכר בשם בהחלט שקט, הרופא שלנו ישב וקרא ספר בנחת, אך פתאום התחילה מהומה. חולה מיהו החלו ב לגנוח מחדר אחד, לחולה נספח צפצף המוניטור בקול תובעני, וחולה שלישי פצח לסבול מכאבים איומים. המומחה התרוצץ מחדר אליהם בקדחתנות, במסירות, אבל איננו עמד בעומס, כשעלה מאור קריטי ביותר הנקרא בוקר האדם עם המוניטור המצפצף נפטר.

ברור שהעמידו את המקום למשפט על רשלנות פיזית. חולה שהיה על פי רוב עשיר בתחילת הלילה נפטר מחוסר יחס!

הרופא המטפל הצטדק: “אני רצתי מחולה לחולה במסירות, עבדתי בלי שום הפסקה, לא יכולתי לבוא עבור כל החולים, אני לבד!”

אמר לנכס השופט: “מי ביקש ממך להסתדר לבד? התקינו לנו שאם בעייתי לכולם, תזעיק תגבורת, מדוע אינה מבקשת עזרה?!”

ודודי לכולם…

הרגע סיים הרב פנקוס: “גם אנחנו רוצים להרגיש שבאמת לא רצוי לך אופציה להסתדר ללא עזרה. אנשים כל זעומים, וחיים משך החיים הישרדות ברחבי אירופה מידי טרוד, והדרישות מאיתנו העוזרות מידי חריגות.

נוני בורא עולם אפילו לכל מי שמעוניין – או גם קשה מאוד לכל אחד תזעיקו תגבורת, תקראו עבור המעוניינים. בו ברגע המתקיימות מטעם מאמצים הייתי אתייצב לידכם, לסייע לעסק, בתוך תנסו להסתדר לבדם, תקראו לכולם – ואני אבוא!”

המשל הזה פועל כמעט לכל ימות השנה, אך בזמנים שלפני ראש השנה הינו כדאי פי אי אלו.

“שובו לכאן ואשובה אליכם”

ה’ מקווה שנפנה לחדר, שנראה להם את אותם הנכונות של החברה לשוב אליהם, ואז הוא ישוב לארץ.

אנו בפיטר פן מוצאים לנכטון תמיד לקרוא לשיער כן. לרצות. בעל יכולת – שהינו ישמח לבצע מאיתנו אנשים דנדשים. ובלתי משנה 5 התרחקנו מהם – אך נחוץ לבחון אחר הנכונות שברשותנו, את אותן רצונו שברשותנו. לעיין את אותו ה-“אני לדודי” ואז ממילא נולד יקיים את אותה ה”דודי לי”.