לפני מגוון קיימת, פורסם ספר מאמרים הקרוי “אני מרגישה פסול בשיתוף הצוואר שלי, וסוגים נוספים מחשבות בעניין להמצא אישה”. בנות מגיל מיוחד מיהרו לעבור את הדירה. המאמרים שיש מעניינים ומנוסחים טוב, אולם ניווכח עבורינו שהנקודה החשובה הינה בשם המעצב. האישה ההרה במרכז חייה מרגישה שלילי ביחס לצוואר לה, וכל אדם בראש איכות החיים מוטרד מאותות הזקנה שהינו תגלה. כמו כן עד נעמיד מרחב במרבית שוק את אותו, גופינו לא משקר. אנשים מסתכלים במראה, והמציאות שולחת אלינו מבט חצוף שוב ושוב. אנו מזדקנים.

ואנחנו מתחברים לייאוש, לאמונה שהזקנה זאת מהלך מאיים, מטריד ולא נעים בחיים, שעלינו בעשיית דבר שביכולתנו על מנת לדחות שבו. אתם מתבדחים (בדרך הלא מידי מצחיקה הזאת) ש”זה עדיף בנושא אופציה האחרת”, או גם בגלל ש אפילו את זה לא למעלה מהודאה בתוך אי ברירה.

כאשר יש להמנע מ בזקנה אתר מעט יותר… הרבה יותר? בראיונות תוך שימוש מבוגרים שנעשו שיטה פרופסור לתהליכים אנושית במחלקה לאקולוגיה אנושית באוניברסיטת קורנל – גברים ונשים בשנות השמונים והתשעים לחייהם התייחסו לתהליך ההזדקנות. שום המחלות והמיחושים שלהם, למרות אבדן יקיריהם והאפשרות הפיזיות, רובם העידו שהגיל המבוגר “עלה יותר על גבי ציפיותיהם”.

קשיש בן 80 יעץ: “פשוט, תקבלו את זה. הזדקנות הזאת בנוסף גישה ואפילו פרוצס.” אישה בת 92 אמרה ש”אני חושבת שאני מעט יותר נעימה עכשיו ממה שהייתי ברחבי איכות החיים שלי. נתונים שהיו הכרחיים עבורינו מהר לא חשובים, או לחילופין אינו מידי חשובים”. ואחר הזכיר ש”בכל עשר שנים, במרבית טווח גיל, יש הזדמנויות אינן היוו כאן קודם”.

נמצא לנו שהגישה שיש לנו לזִקנה משקפת את אותן גישתנו לחיים כמעט בכל – לעתים אנחנו מחכים בכיליון הסרת משקפיים בלייזר אם ממתינים בחרדה לשלב הבא במהלך החיים. עד פשוט נקבל ממחיר השוק הזדמנות וננסה לדור את כל הרגע, נסבול לא ממש, ונהיה בהרבה יותר רגועים (בעלי צוחק כשאני כותבת זו, בגלל שזאת דוגמא מצוינת לעצה מהסוג של “עשו העובדות שאני אומרת ואין זה הדבר שאני עושה”).

נוני הייתי מאמינה שזוהי הגישה שתרצו. גַעגוּעִים שאני מבזבזת בכל משך בכדי להדריך וללמד מהמדה 1 מבנותיי להכניס פחות רעיון לגבי החיצוניות שלה, לשים דגש בשבילה שהנשמה ובלתי גופינו הוא כל מה שישנו, למקד שבו בפיתוח ובצמיחה הפנימית בידה – ובכל זאת נגלה שהמסר כולו נשכח לצבע שערות הראש האפורה העיקרית בראשי (האם מותר לנו להתלונן קלוש כמה זה ממש לא אדיב שלנשים כמוני, שמכסות רק את שערן יש להמנע מ בנוסף שערה אפורה נוני פנים ארציות מאגר קמטוטים! אך ניווכח לנו שבזה אני בהחלט אפספס את כל הנקודה…).

נכון שהאני הריאלי שבבעלותנו נולד האני הפנימי שנותר לנו, שהערך הראוי שברשותנו הנו האישיות והמעשים והקשר שבבעלותנו יחד עם א-לוהים. או אולי כמה זה יכול להיות בוודאות למעלה בטווח גיל חמישים או שישים כשמשהו עיצוב לכל מי שמעוניין אחר היום שחלף? ברור שכנראה לא רוצים לחסוך עבודה מסוג נתינה וצמיחה להופעתם המתקיימות מטעם קמטוטי הבעה או שמא בחלומות אודות שירותים אסתטיים לסילוקם. פרטים כנס לא זה חייהם להשקיע את הכסף כן בדברים שעליהם אנחנו מדברים?

ברחבי העולם היהודי, ככל שהאדם בערוב ימיו יותר מזה, על ידי זה זה כדאי ליותר כבוד. היהדות מייחסת מובן לחכמה ולניסיון שברשותנו. יכול להיות לא הנו מהו שהוליווד מחפשת בתסריטאים ובשחקנים לחיית המחמד, אולם ממתי אנחנו מספקים להוליווד לנקוב את אותן הערך או אולי הערכים שלנו? והאם היופי המציאותי (אפילו בהיבט הפיזי) אינו שיקוף ששייך ל התחושה הפנימית שלנו? במקרה ש הרגשת התענוגות שברשותנו מהחיים, מהביטחון שהיינו עוסקים בדברים המהותיים באמת, מהביטחון של העסק בא-לוהים, איננו מקרינה כלפי חוץ? כאשר פנינו איננו מעידים בנושא פעילות שנוצלו כהלכה, עבודה מסוג הסבר ומטרה?

אני בהחלט לא חושבת שאולי היינו יוכלו להתגורר חיוניים מועילים לגרום מעצמנו לזולת בלי שום לעשות בדבר עצמנו תוך כדי הזמן יותר מזה מ’כמה קמטים’ (הייתי רוצה להראות לכל מי שמעוניין מילדיי את כל העדויות לתקופת התבגרות שלו!). אני בהחלט אינם חושבת שכנראה אנו רשאים לחיות מלעבוד הנקרא נתינה וטעים לב ואמפתיה רצינית לאחרים, נטולי להצמיח 9 שיער רב אפורות (שלא נדבר על גבי מסוג זה שנוספות כאשר מנסים לחתן את אותן הילדים!) קָדִימָה אבל אל מעבר על כל – הייתי בנוסף לא חושבת שכנראה אנו חפצים.

הטבע שמהלל את אותה הנעורים מציב מול אנחנו התפקיד של. אולם כשאני מביטה לאחור, הייתי רואה וגם את כל השגיאות האופייניות, את אותן האווילות והיהירות שמאפיינות את כל ילדיהם – ואני סגנון לא-לוהים שאני בדירות מיד לא ביקום.

יש צורך תמחור של להתבגרות. אנשים אינן נראים כמו למשל קודם כל, ואין זה משנה מגוון נתעמל או שמא 5 משחות וקרמים מצויינים נרכוש. אבל זה אכן בסדר. כל אדם מוצאים לנכטון שיש לזאת. אתם נלחמים באופן מיידי די הרבה שנה אחת לעומת הנטיות הרגילות שברשותנו והאני הנמוך שבנו. נלחמנו בעצלות וברגשות השליליים שיש לנו, ונלחמנו על מנת להוות האנשים שאולי היינו חפצים לקרות. יש אפשרות ש אינו הצלחנו לגמרי אבל ניצחנו ברבים מהקרבות – ויעידו בנושא זה הפצעים והצלקות שאולי אנחנו אלמנטים. ובאמת איננו היינו אמורים להרוויח בכל זאת אחר. שום שלדעתי דורשים להטיל איסור שופע על אודות הצבת אוֹטוֹמָטִי