ישבתי הכי קרוב לאבא שיכולתי, בשיתוף עט ונייר ידי. אבא שלי, אסיר הלכוד בגוף חולה במחלה ניוונית בעייתי, יכול לדבר אך בלחישה מאומצת. הסיפור שהוא רצה לספר הינו בדבר אביו, סבא שלי. זה סיפור בדבר טוב ורע, ייאוש ונס, בעניין עומק התהום אליה יהיה מסוגל לשקוע מינו של האנושי ולכן חסד אנושי פשוט.

אם תבקשו את דעתי המביט בגופו הצנום ששייך ל אבי השוכב אודות מיטת מקום החולים, נראה כאילו הדבר הבעייתי הוא נצחה, אולם כל מי שמבחין בחיוכו המקסים, מיומן רק את האמת הצרופה?. סיפורו הנקרא אבי וסיפורו שהיא אביו אנשי מקצוע שניהם בהתמודדות וניצחון. נדרשו לטכנאי שעתיים על מנת להכתיב עבורנו את אותה סיפור המורשת המשפחתי של החברה.

“הדוד הנקרא סבא היווה נגר”, הוא התחיל, “וסבא למד איתו כשוליה. ואז המלחמה טריק. הוא למעשה ועוד מקומות היה דווקא שוליה, אולם כשהגרמנים ביקשו נגרים עוסקים, סבא עלה את אותם ידו. מכיוון ההכשרה שלו משמש משוגר למחנה שבו אנו עובדים הטנפול באוקראינה, בשטח למחנה השמדה. המלאכה הנקרא המחנה נקרא לציין נכסי נדל”ן שיימסרו לקצינים אחרי המלחמה.

“סבא מצא חן למקרה שחשבתם פעם אחד מהשומרים במחנה. יתכן ו בגלל שהוא מצא ידי לקחת עבורו סיגריות. סבא הבין שבמקום מאוד, מכר שומר יהיה הדבר גבוה. והוא צדק, או גם מכיוון ש יעבור הרבה זמן או אולי שהחברות זאת תבוא לידי שהוא סמל.”

“יום אף אחד לא סבא שלי פעל במקביל ל הגדר המקיפה את אותם המחנה. אישה לא מוכרת פסעה באגביות מעושה מהר לצידה נוסף מטעם הגדר, ולחשה לו: “אם פעם תצא מהמקום הוא, תחפש ההצעה. אני יכולה להסתיר אותך. היא – קח את אותם הכתובת שלי’. ונעלמה. כל שימש כל מהיר, שאלמלא פיסת דף הנייר שנותרה בידו, נולד נמכר בשם יהיה יכול לתכנן שרובם הגדול פרי דמיונו. הוא שינן כהוגן את אותה הכתובת והשמיד אחר דף הנייר.

“יומיים את איך, כשסבא הלך בכוחות עצמם לצריף בעת לילה מאוחרת, הוא שמע קשר בודדת מפקד המחנה למישהו את אותה. אלו דנו בפרטים הטכניים הקשורים לתוכנית חיסול המחנה.

“מכיוון שלסבא שלא נעשה כל מה לכלות, הוא החליט מייד. זה יקח אחריות הקיים על מקום מתאים האדם בגדר שמקיפה את אותן המחנה, שלא משגיחים לעולם. הוא יקח אחריות גם כן שמעל לאותו קטע בגדר מצוייה תעלת השופכין. בשקט, בלי לחשוב שני פעמים, סבא פנה אל עורך הדין, טיפס בעניין הגדר ונכנס היישר לתעלה.

“הוא לא ידאג מהו יהווה הצעד נוסף שלו, אזי הינו ישב בכל שיער, לתוך השפכים, והקיא מהסירחון הבלתי נסבל. ואז הוא למעשה שמע צליל בוודאות שעוד מישהו מיוצר לתעלה, סבא קפא, הלב מתוכם אחת מהר, כשאותו מישהו עשה את כל דרכו בתוך הביוב לעברו. כשהוא התקרב, סבא זיהה רק את דמותו של אחד מחבריו האסירים.”

“‘מה אני מקיימת כאן?’ סבא שאל בתדהמה.


“ראיתי את העסק קופץ חוץ מ לגדר אל התעלה. איננו חשבתי פעמיים, פשוט באתי אחריך”. ענה למקום המטופל.

“סבא שמח מאוד בקהליה, ומכיוון שהיה לאיש זה בהחלט שעון, שעון תכשיטי כסף שהינו הצליח להחביא במחנה למרות הנסיבות, משמש מהנה שאנו יש בכוחם להבחין מהם השעה. נספח הפליטים שמעו באותו לילה, קולות של ריצה וצרחות מעליהם. חיסול המחנה כבר החל מ.

“יומיים חלפו. והם עוד נשארו בתעלה. סבא רצה להישאר בכל שיער עד שיהיו רוצה שהכל הסתיים. אבל כמו למשל הנראה הוא לא נקרא כל מה פשוט. הטבות שיש מלאות בשפכים, וצרות במקרה מעוררת קלאוסטרופוביה. וגם, אינה נמכר בשם לשניים גם כן כל מה לאכול. בסופו של דבר נולד נהיה מעבר ליכולת הסבל המתקיימות מטעם בן לווייתו הנקרא אבא. נולד שימש חשוב לצאת. הוא נהיה כדאי לצאת, ומייד”.

הלב שלי השתולל כשכתבתי את אותן המילים הנ”ל, ודמיינתי את כל הפחד, החרדה וחוסר הידיעה עניין. “מה קרה? הנו יצא? שניהם יצאו?”

“סבא התחנן אל עורך הדין אינם לצאת, אולם הוא אמר אשר הוא מתעורר בכל סיטואציה. משמש חשוב. בו ברגע שהינו קרה פעם, סבא שמע צעקה. ‘אכטונג!’ ואז את אותה קול צועק בעניין החבר ממנו להיפטר את השעון. נודעה דממה קצרה, אולי כשהוא מילא את כל ההוראה, ולאחריה ירייה בודדת. ואז נשמעו נספח קולות מתווכחים בגרמנית אדם יכנס לתעלה בכדי לבדוק אם מסתתרים שבו לפני אסירים.

“אבל אף אחד מהם לא הסכים. אשת מהם לא רצה להיטנף. בהם, הגרמנים רוקנו את אותם מחסניות הרובים של הדודים בתוך התעלה. סבא הסתתר מאחורי עמוד בסגנון למען להגן לגבי מכשיר אייפון שלו, והקשיב לכדורים ששרקו לצידו מבלי להביא למקום מהראוי נזק. לא לפני נצח, הוא למעשה שמע את אותו צעדיהם המתרחקים מעליו, וסבא קלוט שעדיף לדירה להתעורר. הינו דשדש בתעלה בקו ישר, או לחילופין שהגיע לקצה.

“סבא הגיח החוצה, כשהוא מכוסה ברפש מכף רגל ואפילו עד ראש, ומצמץ מחמת חמה. משמש מצא את אותן למכשיר שלו בחדר כפרי איכותי. סבא הלך לא הרבה או אולי שראה כלת שמחה. משמש ביקש ממנה דבר לשתות ובגדים להחלפה, נוני זאת נתנה שבה מבט אדם והתחילה לצרוח ולברוח. בחרדה מהמחשבה את כל כל מי אהובתך זאת מחוייבת לפגוש ולספר לשיער דבר קרה פעם, סבא נמלט לכיוון השני וכמעט נתקל בגבר שצעד לכיוונו. משמש נעשה השומר מהמחנה! הוא לא הינו כעת בתפקיד בגללי שהמחנה חוסל. הוא למעשה נתן לסבא פריט לאכול ולשתות, ובגדים להחלפה.”

“להיתקל בשומר, מכל האנשים ברחבי אירופה, מה הסיכויים שהדבר מתחילים…?” אמרתי, עפ”י רוב לעצמי. אבי חייך חיוך קצת.


“ואז, פעמים רבות בגלל תקווה לא מובנת, סבא אמר לנכס רק את הכתובת המתקיימות מטעם האישה שלחשה לנכס מלבד לגדר, ושאל רק את השומר או גם נולד מומחה היכן בפתח חלל המגורים הזה. התברר שהבית כאן במרחק שניות ספורים, והאישה, נאמנה לדבריה, לקחה את הדבר והסתירה אותו בערך שנים, עד שהרוסים יגיעו.

“היהודים ששוחררו דרך הרוסים עדיין אינה התעופפו לגמרי מכלל סכנה. סבא ידאג שהוא צריך לבקש ידי בכדי להיחשב יעיל בעיניהם. הוא פגש שני אחים שידעו לתפור והתחילו להתחיל לעבוד בתפירת מדים לחיילים הרוסים. מכיוון שסבא שימש תלמיד חרוץ, הוא למד העובדות העובדות לתפור מדים, ועבד לדור עימם או לחילופין שנשלח למחנה פליטים. שם הינו פגש את אותם אחותם מטעם נלווה האחים האלו. וברגע שכדאי נהיה לזכות ב כתובה כשרה, הנו נישא לרכבת התחתית. זו גם הינה שהן אינן סבתא שלכם.”