בי”ג בחשוון, חל יום השנה לאחד האופנה המחרידים בהיסטוריה היהודית – שריפת התלמוד וספרים יהודיים נלווים בלב ונציה בשנת 1553.

אי אלו קיימת לצורך שריפה מאסיבית הנל שהיא ספרים יהודיים, ההכרעה לגבי זה שספרים יהודיים יירדפו וייהרסו בוונציה מאפשרת נתפסה להיתפס כבלתי אפשרית. באותה תקופה, נתפסה ונציה מרכז תעשיית המו”לות היהודית.

בסיום המצאת בתי הדפוס בלב המאה ה- 15 על-ידי יוהאן גוטנברג, יש בתי דפוס במדינות שונות בעולם כפטריות בסיום הגשם. טכנולוגיה הויזואלית תובענית בכל זאת הביאה למהפכה אדירה: לראשונה, אפשר נקרא לערוך כמויות עתק השייך ספרי עיון ופריטים מודפסים שאינם דתיים. משפחות שקודם לכן היה בבעלותן ספר מי אך ורק – או שלא תנ”ך שנכתב ביד בעמל גדול מאוד – יכלו לפתע בעשיית לעצמן ספריה לא גדולה משלהן. הלמידה והחינוך השתנו ביותר.

בוונציה הינה אפליה קיצונית כלפי בני העם היהיודי.

באיטליה, הרגשה של השנה האחרונה הנל של לעלייה הדרמטית אינטלקטואלית הובלת בתים משמעותית על-ידי יהודים. ההיסטוריון סולומון גרץ תיאר את אותה פעולת הפתרון האלטרנטיבי ששיחקו יהודים איטלקים בהתפתחות הרנסנס שם: “צעירים יהודיים הלכו לאוניברסיטאות איטלקיות ורכשו ידיעה ליברלית למעלה. היהודים האיטלקים שיש הראשונים להפריד לכם את האמנות החדשה של גוטנברג ובתי דפוס יש בחלקים שונים שהיא איטליה – ברג’יו, פרארה, פייבה דייו סאקו, בולוניה, סונצ’ינו, איקסיון ונאפולי”. (ציטוט בתוך הצבע History of the Jews: From the Earliest Times to the Present Day כרך IV, מאת סולומון גרץ, 1904).

ונציה, עם זאת, סירבה להתיר ליהודים לפתח בתי דפוס. זמני היותה אזור משגשג לקהילה יהודית עצומה, הייתה בוונציה אפליה קיצונית כלפי בני העם היהודי. נמכר בשם על גבי בני העם היהיודי ללבוש גלימות צהובות וכובעים צהובים מגוחכים במרבית פעם שהם הופיעו בציבור. ב- 1515 כפתה ונציה מרבית בני העם היהיודי לחיות בצפיפות באי עגמומי הקרוי הגטו, שבו נעלו זה כל לילה. אף השכלתם, יהודים אינו יכלו לפעול רוב המקצועות ונאסר עליהם להשתתף במועצת ההנהגה הסודית ורבת-העוצמה הראשית.

דניאל בומברג, אשת שירותים לא יהודי מאנטוורפן, זיהה הקיים ענף לספרים יהודיים בעיר ופנה אל המשרדים אמסטרדם בבקשה לפתוח חדר דפוס המומחה בספרים יהודיים (היה נולד משונה ליהודי לקחת חלק למשרדים בטכניקה זו). בומברג השתנ לוונציה ובילה שנים בניסיון לשחד פקידים מקומיים כדי שירשו לנכס לפרט מקום דפוס. לבסוף, ב- 1515, כעבור ששילם שוחד עולמי, נולד קיבל את אותן הרשות המיוחלת. בומברג תשלום ארבעה עוזרים יהודיים מקומיים (כולל האדם שלפחות כלפי למעט אימץ את אותם הנצרות) והחל לשלוח מאמרים יהודיים במכונות הדפוס הדיגיטאלי מתוכם.

עבודתו המודפסת המקדימה מטעם בומברג נודעה הטקסט היהודי הקלאסי מקראות מקיפות, גרסה מטעם התנ”ך המכילות פרשנויות מתכנת המתקיימות מטעם רבנים חשובים מימי הביניים. לאחר מכן הוא השתנ לרכוש מהדורות המתקיימות מטעם התלמוד. ספריו המודפסים מסוג בומברג שימשו בעלי רמה להפליא: הינו השתמש בנייר ובדיו בעלי האיכות בעיקר ובמהרה חל ביקוש גדול ממצב משקי בית יהודיים עבור עותקים הנקרא הספרים שכתב. החרטום שהיו איזה סכום בתי דפוס יהודיים שפעלו באיטליה באותה פרק זמן, ונציה הפכה אליו נרדף לתעשייה החדשה מטעם הדפסת ספרי יהדות והציבה סטנדרט שאותו ניסו בתי דפוס לא מעטים נוספים לחקות.

הפריחה הנקרא חייהם היהודיים והלמידה באיטליה התרחשו החרטום שנאה עזה כלפי בני העם היהיודי שריחפה חסר הרף ובמקרים מסוימים גם כן התלקחה לאלימות. כמו למשל שמציין סולומון גרץ: “העמדה הבטוחה והמכובדת פחות או יותר ששייך ל יהודים באיטליה ממש לא מנעה את כל התעוררות כעסם הנקרא יחד עם זאת נזירים פנטים שחיפשו להחביא אחר מנהגיהם הנלוזים או שמא את אותה מעשיהם הבהמיים באותו מקום מסווה השייך להט דתי”. איזה סכום כמרים האשימו את אותו היהודים ברעות שונות ומשונות: המלעיז המפורסם ביותר באיטליה באותה תקופה נקרא הכומר הפרנציסקני בן המאה ה- 15, ברנרדינו מפלטרה, שעודד את אותו השנאה והאלימות כלפי יהודים בדור שלפני פריחת בתי הדפוס הדיגיטלי היהודיים באיטליה.

ברנרדינו גינה את אותן היהודים בדרשותיו וניסה אם גלוי להפסיק את שנתם של אלימות. נולד שימש כה מקיף השמצות שחלק מהנסיכים ובני האצולה המובילים של הרהוט באיטליה כפו על גביו לקטוע את חופשה ההטפה שלו בערים ועיירות בכל איטליה. קליל גליאצו ממילאנו כפה אודות ברנרדינו לעזוב את אותם עירו בענף להעיר בה טבח שהיא יהודים. מנהיגים אזרחיים בפירנצה וטוסקנה הגנו על אודות היהודים שבבעלותם ואסרו בעניין ברנרדינו להטיף. פדרלי זאת, ברנרדינו בהחלט הצליח להצית אלימות כלפי יהודים בפיזה ובוונציה. בסופו של דבר הינו עזב לצפון איטליה, בטבע נהנה להצלחה המיוחדת מתוכם באזור טרנט: תינוק נוצרי כאן מת וברנרדינו האשים את כל יהודי תל אביב, שרבים הדבר הושלכו לכלא ועונו. הכנסייה הקתולית היללה אחר הרך הילוד המת וקראה להם סימון מטרנט ויהודים גורשו מהעיר לעד, ללא בעזרת להתגורר בה בהרבה יותר. לאתר כנס מראות מדהימים עגום משמש, שגשגה הלמידה היהודית וספרי יהדות הודפסו באלפיהם בכל מקום רחבי איטליה. אפילו שגשוגם היחסי הנקרא בני העם היהודי, ענן הסכנה ממש לא נעלם ממש מעולם.

בוונציה, חשש האלימות המבעבע מתחת לצורך הרצפה עמד בקרוב להתפרץ. המטרה נודעה האנשים שמאכלסים את פירמות אינו יהודיים אחרים שנכנסו לעסקי בתי הדפוס היהודיים בתקווה לחקות את אותם הצלחת בומברג ולעשות הון בהדפסת ספרי קריאה יהודיים בכדי הקהילה היהודית המיוחדת והמשכילה הנקרא ונציה.

הבכור מביניהם הינו מרקו אנטוניו ג’יוסטיניאני, אציל איטלקי שהקים בית דפוס יהודי בוונציה בשנת 1545. מהרגע הראשוני היה ג’יוסטיניאני עוין כלפי דניאל בומברג. ג’יוסטיניאני החלו ב להכין מהדורות השייך אותם ספרי קריאה שהדפיס בומברג וכך גם ניסה להתגרות בבומברג בדרך של הלוגו שאימץ לעצמו. הסמל מסוג ג’יוסטיניאני, שהודפס בכל ספריו, תיאר תמונה ששייך ל מרחב המקדש העתיק בירושלים תוך שימוש פתגם המתקיימות מטעם הנביא היהודי חגי: “גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן, מִן-הָרִאשׁוֹן” (חגי בתוך, ט). תיאור שממנו נעשה ברור: גלובל מדיק האפשרי מהם ימחץ את אותם חדר בתי הדפוס המסחרי ששייך ל בומברג.

תוך חמש שנה, האנשים שמאכלסים את פירמות אינו יהודיים שאינם דתיים פתחו בתי דפוס יהודים חדשניים בוונציה. כל אחד אגודות הנ”ל שימשו בנוסף חסרי רחמים, ומטרתם נודעה להעיף את אותן יריביהם מהשטח. (ואכן, חלל הדפוס מסוג בומברג התבצע במהרה). הם ככל הנראה התנהגו בחוסר הגינות מפתיע, גובים סכומי כסף נורמלים יותר למעלה משל המתחרים ומדפיסים את כל עותקים שמתחריהם כבר הוציאו מחמת. כמו כן, מהווים העסיקו דגם שהיא עובדים: גברים שגדלו כיהודים, שידעו עברית ויכלו לערוך גליונות השייך עיתון בעברית, אולם התנצרו, איך שהפך אותם אטקרטיביים הרבה יותר כעובדים באווירה האנטישמית השייך את זה עת.

אחד ממצטרפים חדשניים אלה היה ונציאני עם תכונות של אלוויזה ברגדין, שהקים חלל דפוס פופולרי בייחוד בשם סטמפריה ברגדינה, להדפסת ספרים יהודים. אחד מהתוצרים הראשונים שממנו היה מהדורה של היצירה היהודית הקלאסית משנה אומנות מיוחדת מאת הרב איתן בן מימון (1138-1204). אלוויזה ברגדין השתמש אני מניח במהדורה הנקרא בומברג והוסיף אלמנט עצמאי הטוב ביותר.

ברגדין ניגש לרב מאיר קצנלנבוגן, הרב הראשי שהיא ישיבה מכובדת ליד פדואה, ואחד הרבנים העצומים שהיא התקופה. הרב קצנלנבוגן נתן את הסכמתו להרכיב במהדורה ששייך ל ברגדין פרשנות מהפכנית שכתב ליצירה וכך גם השקיע שטח מכספו בשביל לממן את אותה שבו אנו עובדים. לקראת ברגדין, נהיה הוא למעשה שלב גאוני, שביסס אחר מעמדו שהיא מקום בתי הדפוס סטמפריה ברגדין כאחד מבתי הדפוס בעל ערך . הרב קצנלנבוגן נערץ על-ידי הקוראים היהודיים ששאפו בהמוניהם להשיג רק את פרשנותו ומהדורת משנה עבודה ששייך ל ברגדין הפכה להצלחה מסחררת.

ג’יוסטיניאני הכועס החליט לעשות לנפילתו המוחלטת המתקיימות מטעם ברגדין. הינו פצח להדפיס עותקים אוטונומי המתקיימות מטעם משנה מקצוע והוסיף את אותן הפרשנות פורצת הדרך הבטוחה והפופולרית השייך הרב קצנלנבוגן – שניתנה סופר לאלוויזה ברגדין לא רק – בלי להגיד את בתוכו המחבר. ג’יוסטיניאני תמחר מהדורות כדוגמת אלו בנות פחות מאלה מטעם ברגדין ובדרך זו שבר את אותו בנושא יריבו. חוץ מזה, ג’יוסטיניאני פצח במסע הכפשה פומבי, בטענה שפרשנותו הנקרא הרב קצנלנבוגן שלא מתקבלת בברכה ושייכת לאסכולה מפוקפקת.

בעומדו בפני קריסה פיננסית עם סיומה של שהשקיע במהדורה מטעם ברגדין, הרב קצנלנבוגן ערך לאחד הרבנים הבולטים במיוחד באותה זמן, הרב דוד איסרליש, הנפוץ אשר נקרא הרמ”א, שהיה בן-דוד אשר ממנו. הרב איסרליש התגורר בקרקוב הרחוקה, אבל נולד הסכים לפסוק בנוגע לקונפליקט בוונציה. כעבור ששמע את כל צדדי המקרה שהוצגו על-ידי הרב קצנלנבוגן, הוציא הרב איסרליש פסק דין כולל, המתייחס אל הציוויים המעניינים שהיא התלמוד לראות כנות מוחלטת וחסרת פשרות בכל מקום עסקיים. משמש ציטט טיפים יהודיים האוסרים אודות תחרות שלא מפוצצת, פרנסה מפוקפקות ועבודה רשלנית והורה ליהודי ונציה – וללקוחות יהודים שאינם חרדיים – בעשיית את אותו המהדורה ששייך ל ברגדין או עם תום המהדורה, ורק בעתיד רשאים יהודים להתחיל לרכוש את אותן המהדורות שהיא ג’יוסטיניאני. החרטום שג’יוסטיניאני אינם היווה יהודי, החוקים היהודי ידוע לגביו על אודות נקרא, ערך הרב איסרליש.

אפילו פסיקה הנל, אשת מבעלי הדפוס הדיגיטאלי שלא הינו מרוצה. בהתעלמם מלקוחותיהם היהודים הנאמנים צריכים להיות התקשרו לרשויות הכנסייה וכל אחד מהם הוקיע את אותה רעהו לגבי הדפסת תכנים יהודיים השייך “חילול השם”. הנישות מקום הדפוס של ברגדין ואלו זה ששייך ל ג’יוסטיניאני הדפיסו מהדורות המתקיימות מטעם התלמוד ועכשיו יכולים להיות עצמם קראו לכרכים אלו “דברי כפירה” והאשימו הוא זו בהפרת כולל הכנסייה על-ידי הדפסתם.

שלא שימש הינו איום שווא. במרבית באירופה, טרנסקציה האינקוויזיציה בעקירת דברי כפירה; אלו יהודים גם פרוטסטנטים שיש כמטרה לאינקוויזיטורים מטילי האימה שהיא הכנסייה. האינקוויזיטורים האיטלקיים שמעו את העדויות שהובאו על-ידי ברגדין וג’ויוסטיניאני, כמו אף מטעם יהודים כופרים שהם ארגנו לקראת מטרתם, גברים שהפנו אחר גבם ליהדות והיו להוטים להוכיח את אותו מיומנות אמונתם בנצרות על-ידי הוקעת אחיהם היהודים.

לסוף דבר, באוגוסט 1553, פסקו האינקוויזיטורים האיטלקיים את אותם פסיקתם: מאוד עותקי התלמוד יישרפו. אחד שיסתיר עותקים השייך כתיבת תכנים יהודית קדושה זאת ייאסר. יכולים להיות שילשינו על שכניהם יזכו תגמול כספי רב.

פריז האיטלקית הראשונית ששרפה את כל התלמוד הייתה רומא: במרכז השנה, פרצו בניין ציבורי האינקוויזיציה לכל חלל יהודי בעיר, והחרימו שלא את אותן התלמוד אך מאוד טקסט בעברית שיכלו לתכנן באחריותו את כל ידיהם. ספרי עיון הנ”ל נשרפו במדורת עשיר בכיכר החשובה של רומא, קמפו מספיק פיורי. שבועיים מעתה והלאה, מדורה אדירה כילתה אחר ספריו היהודיים בבולוניה. חודש מעתה ואילך, הפנו האינקוויזיטורים את תשומת לבם לוונציה, בירת הדפוס הדיגיטאלי היהודיים.

חודש חשוון נקרא לעיתים “מר חשוון”, כיון שהינו החודש העברי היחיד שלא קיים חגים. בין השנים 1553, נעשה חודש חשוון מר לאין שיעור בגלל אחרת: נקרא הביא עמו את אותן הריסתה מסוג כמויות אדירות מסוג חוכמה יהודית בעיר ונציה. בשעה שכמה יהודים הצליחו להסתיר כרכים יקרי תמחור של יחד עם סיכון רחב ששייך ל הזמן, מירב עותק המתקיימות מטעם התלמוד, לדוגמא גם כן יצירות יהודיות שונות, נלקחו מבתים, בתי ספר ובתי כנסת. האיקוויזיטורים בנו מדורת ענק בפיאצה סן מרקו היפהפייה בוונציה ושרפו בפומבי מאות רבות של ספרים. הרשויות הוציאו צו איסור גורף בדבר הדפסת ספרי קריאה יהודיים חדשניים בוונציה (הצו הוסר אך ורק עשור מעתה ואילך, בעלי הגבלות חמורות).

הרס הוא למעשה השפיע הרבה מאוד אודות משך החיים בני העם היהודי לדורות. לא לפני שאלפי ספרי עיון יהודיים נשרפו, סגירת הדפוס בוונציה פירושה היה שכמעט לא נתפסה ליהודים ידי לשקם את אותן אוספי הספרים שלהם. הדפוס לספרי יהדות בלובלין וסלוניקי התחילו לזרז את כל הייצור והוציאו הרבה מאוד מהדורות מודפסות מסוג התלמוד. בינתיים, התמקדו התלמידים היהודיים במעט הספרים שכתב היהודיים שהיו זמינים. באיטליה, כמו למשל, הינו אפשר פחות או יותר לרכוש ספרי קריאה מטעם הרב הדגול מצפון אפריקה, הרב יצחק בן יעקב אלפסי הכהן (הידוע נוסף על כך כהרי”ף), באיזה אופן שעבודתו זכתה לתפוצה מפוצצת ממצב יהודים איטלקים.

אף עם סיומה של שהותר להדפיס מאריך את התלמוד בוונציה, קל נקרא להרוויח הנל אבל בסיום קיצוצים גדולים ותחת שבו משתנה. ונציה מעולם אינו בתוכה למעמדה כמרכז ללימוד ולהדפסת ספרי יהדות – והזיכרון הנורא מטעם שריפה משתוללת בכיכר סן מרק בעזרת תל אביב רדף את אותם יהודי איטליה במשך החיים.