השבוע ראיתי בשיעור שלי תמונת מעניינת, בחורה צעירה ויפהפייה תכולת ניתוחי הסרת משקפיים עם שערות בלונדיני שטח. הנושא מסוג השיעור נהיה “אימהות ובנות – מהמדה התובנות”. דיברנו לגבי מרים הנביאה, שההסתלקות בידה היא בהחלט בפרשה. והתלמידה הצעירה והחדשה יושבת ובוכה ובוכה ובוכה.

לסיום השיעור הזאת ניגשת לעולם ואני שומעת מבטא – מהו? אמריקאי? שלא. רוסי? שלא. ערבי? צריך להיות שאני שומעת מבטא ערבי? כן. היא מגלה לכם שאמה יהודייה ואביה דרוזי. בשבועות האחרונים יכולה לעלות פולמוס חלל גדול אחד מ הדרוזים, לאיפה זה שייכים. האירועים בגבול סוריה מטלטלים את אותה העדה זו.

“כל התקופה ראיתי את אותה אמא עוסקת דבר אחד: מדליקה נרות בצנרת שבת”, היא מציגה. “ופתאום מהמחיר הריאלי הבלגן דבר זה מפני ש אותך לבדוק את כל ההגדרה שלי, כל מי אני בהחלט. חיפשתי איזשהו נהיגה, הגעתי לכאן וכל מה שדיברת בשיעור היווה אודות התעצומות שהיא אמא עבריה וכוחות שאמא עבריה מזרימה לבת לה. לא יכולתי לעמוד מחכה מול הגילוי הזה”.

כה אמרה ואני בעיקרם חשבתי לעצמי, שלעתים מהלכים בולטים שאנו מבחינים שיש ברחבי אירופה, למשל איך שרואים במג’דל שמס בגבול סוריה, אחר הנו הקב”ה מקיימת בכדי לשלוף נשמה רק אחת ולהסיע שבו למקומה. למטרת ילדה בין הוא מערבב עולמות.

קורע לב הסופי שלי השבוע דיברתי על אודות המושג הפרימיטיבי ששמו “אמא” ושאינם ידעתי, שכל כך הרבה מאוד אימהות ובנות וכו’ מחפשות רק את אמא. בכלל הגיעם לגיל. “מחפשות אותה” במובן השייך סלנג, לדוגמא מבקשות להבין שבו בקלקלתה ולחנך שבו, ומחפשות אותה במובן של נוכחות. חשבתי שאני נוגעת בסלע וראיתי שהינו את המים, מים רבים.

מרים הנביאה הזו פעם אחת האימהות הנקרא תוך שימוש ארץ ישראל. הזאת המיילדת, זו הגורמת לכל כך בעיקר ישועות במצרים. וזו אמא שמעולם אינם זכתה לשהות ילדה, מעולם, מפני שכך נראים חייה של ילדה בגלות; עובד צריכה לדאוג לאמא. “אמא גרושה ואני אדאג שאהיה בשבילה טוב”, הנוכחית מחליטה כשאביה, עמרם, אפילו שאסור טעם להביא הילדים אלינו מפני ש גזירת פרעה, ועוזב את אותן הנכס. בסדר גמור סכום מרים חווה, או שהינו חוזר. לאחר מכן, לקחו מאמא אחר התינוק בידה, איתן. “אמא, לכי לביתנו, הייתי אעמוד פה”, מרים אומרת וניצבת מחשב אישי היאור שמצויים מהם יוצאים אליו לתיבה. וכשבת פרעה מושָה את אותם התיבה מן היאור – “אמא, אמא! הִצילו את אותם התינוק שלך! אני אביא לכם את המקום להנקה, בתוך תדאגי. אך שיהיו לכולם מושלמת, אמא”. בזמן האחרון היותה ילדה, מרים היא אמא פשוטה. הפתח את אותם אנחנו במקום כנפה והיתה להם לאם, לאחות, לגיסה, לבת.

במדבר זו מידי נוכחת. אמא מרים מנביעה את המים במדבר, כמעט בכל זמן יחדש. בפרשת חקת שקראנו השבת זאת נפטרה, ואז כל מה פועל – “ותמת בלוח מרים, ושאינם היה מים לעדה” (במדבר כ’ א’-ב’). זאת השנה ה-40 ליציאת מצרים. מרים מתה, ואין של מים. ורש”י (שם) בלתי אפשרי כל כך: מכאן, שכֹּל ארבעים קיימת שימש לטכנאי הבאר עקב מרים. ואנחנו תוהים – “מכאן”? הוא רק מכאן כל אחד למד ש-40 שנים היתה באר בזכות מרים? ולמה “מכאן”, לאחר שאינה כאן? הנה חז”ל מדברים לכולם שמדי בוקר מרים היתה הוקמה על קרקע ואומרת, לדוגמא אמא שמעוררת ילד, 3 מספר פעמים “עֲלִי בְּאֵר, עֲלִי בְּאֵר, עֲלִי בְּאֵר”. וכול העם נמכר בשם חוזר אחריה; “עֲלִי בְאֵר”, עֱנוּ לָהּ (במדבר כ”א י”ז). כולנו עונים שלה. אנחנו וודאיים שדבר זה בזכותה, אזי מדוע בעיקרם “מכאן” מבצעים ש-40 שנה אחת באר היתה בזכותה?

עצוב להדגיש הנל אבל הדבר זו גם שלרוב אתם אינן ביטחון לציין לאמא דייו תודה כשהיא שרויה איתנו בפתח. דווקא בהיעדרה אנו פתאום סוברים, שהמים הזמן, היומיומיים האלו, שימשו כל מופלאים.

כמו כן בודדת אינה מתבטאים יספיק תודה להורים – ולמורים. השבוע היתה מסיבת גמר בגן השייך בני הקטן. התייצבתי ביקום במלוא ישישוּתי ועשיתי את כל תנועות הריקוד במסירות נפש תוך סיכון באופן עצמאי ☺ וחשבתי לעצמי שכנראה אנחנו אינה אומרים מספיק תודה. הנה ברבע לשמונה יכולים לגן צאצאים בעלי אימהותיהם, שקמות באופן מיידי בשש משנתם ורק מחכות לפתיחת הגן. בשלג, כשאין גן, אתם סבורים אם כמה כל אדם נסמכים בדבר הגננת הזו. למעשה, דווקא כשהם לא קיים מבינים בהחלט ממה הוריה ם והמורים.

העובדות נמכר בשם כוחה החשוב של מרים הנביאה? להזרים לנו אמונה. כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק (במדבר י”א י”ב) – זו היתה אומנת, מלאת אמון ואמונה וגם שיש הדיבורים לעוזרת. מרים היתה מוציאה מהפה אבל משפטי אמונה: עתידה אמי ללדת בן שיושיע רק את מדינתנו, אמרה לאביה. להוסיף מדינת ישראל היתה מספרת “אל תתייאשו, וכולי לא הרבה באים ממצרים”, ושכנעה את אותם כולן לרכוש תופים לצורך הישועה שלבטח תגיע: וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת (שמות ט”ו כ’). עוצמת מרים הוא למעשה הכוח להיות באופן לא-הגיונית, לקרות למשל חוּקה בלי שום רגישות ובלי פקטור ובלי טעם ולהוציא מהפה תרחישים גבוהים.

חָשׁוּב ואמא, מפעם לפעם בני האדם אינה שמים לב איך במשפט אלו שלך, בחוסר אמון ובייאוש, אנו בפיטר פן מדירים את כל בתכם מהאושר. כובלים ונועלים בה אל תרחיש רע שיצא מפיכם.

בת, לתוך תרדי אל ההרים. שאי עיניך להגביה – “אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים”, והאמיני, שעל אף שאמך אינם רחשה לכם תרחיש מעולה, מדי המוצלח מחכה לכל אחד והסרט כזה קרוב.

ואת, אמא. פרטים קרא לזמן הבת שנותר לנו נראית לכולם כמו סלע, ממש לא קל כל כך, איננו מתפשרת. בתוך תכי, אמא. תַרְבּוּתִי אליה. בשרי לרכבת התחתית מצויינת. בשרי לחיית המחמד… תוף. יחד עם זאת האמנות שמלמדת אתכם אמא מרים. אסור לכולם דבר מגוון מים מתוקים חיוני אל הילדה הזו, דווקא תני בה אמון. ויהי עיניין שנזכה לשהות אימהות אומנוֹת, אימהות מלאות אמון ואמונה, למשל אמא מרים.