בגדול באומות תרבותיות כמו צרפת וארצות הברית, האנטישמיות מעולם אינו גוועה

Posted

במשך זה יש ברפרוף את אותו האנטישמיות, בו עם עלייתה הנקרא ה”נאורות” במאה השמונה עשרה – הסוותה את אותה עצמה במקום המעטה ששייך ל עסקים “תרבותית”, דווקא למען לראות את אותה מייל המרושעים בשואה.

משמעות שברוסיה ובתחום המושב שבמזרח אירופה, האנטישמיות מעולם אינה ירדה למחתרת (כפי שראינו בפרקים 56 ו-57 ), נבדל אלינו המערבי. אי אלו מהמקרים הגרועים סופר שהיא אנטישמיות, עוד בטרם עליית הנאצים בגרמניה, התרחשו בהסתת הצרפתים, שארצם הינה מקום פנוי הולדתה של הנאורות.

כמו למשל, נמכר בשם הינו הקונסול הצרפתי רטי-מנטון שהפיץ עלילת דם לעומת בני העם היהיודי בין השנים 1840, בסיום שנזיר קפוצ’יני נעלם בדמשק. בתגובה להאשמותיו, עצרו הרשויות הסוריות יותר משישים ילדים יהודיים, בשביל לאלץ את אותה ההורים להודות ב”אשמה”. יהודים רבים נעצרו ועונו. שנה אחת מתו מהעינויים וכמה נעבר לכך הפכו לנכים לצמיתות; אף אחד לא “הודה”.

אלמלא היה האתר בטבע היהודי מגיב, היוו הסורים מרשיעים את אותו בני העם היהודי האלה בהאשמות שווא, בעלי “הודאות” שהוצאו בעזרת מתח איננו מתון כמעט בכל. עסקים יהודיים שלחו מחאה נמרצת בעלי מנהיגים בריטיים ואמריקאים (כולל הנשיא מרטין ואן-בורן), שגרמה לסיכום לסורים, לבטל את כל ההאשמות.

(יש לעשות תוספת של, שהיהודים הגרמנים הרפורמים, שהרחיקו את אותן עצמם מההזדהות יחד עם יהודים שאינם חרדיים, דוגמת שראינו בתוך 54, איננו לקחו מקום מתאים במחאה).

אפילו באמת, האנטישמיות הצרפתית המשיכה לנבוע.

בשנת 1886, טקסט אנטישמי ארסי ” La France Juive” (“יהדות צרפת”) הפך לרב המכר המוכר במיוחד בצרפת. בעקבותיו הוקם ב- 1892 טקסט יומי אנטישמי ” La Libre Parole” (“דבר החופש”). הרב בערל וויין חיבר ב”נצחון ההישרדות” (Triumph of Survival):

“לא הינו מקום פנוי שבה הוא למעשה [La Libre Parole] נהיה מעט יותר לוהט מסייע ב ביחידות הצבא הנקרא צרפת … עקוץ ופגוע בעזרת האנרכיסטים והפציפיסטים של השמאל, מושפל מהתבוסה המוחלטת במלחמת פרוסיה-צרפת בשנת 1870 – הצבא הצרפתי היווה מתוסכל, צר עין ופרנואידי. אחד מאויביו המשפיעים ביותר נהיה “ההשפעה היהודית” בנושא הסביבה בצרפת. כל זה הפכו את הצבא למועמד ההגיוני לעלייתה מטעם מה שקורה אנטישמית. ובכלל לא יחלוף תקופה או מטעם תגיע.”

פרשת דרייפוס

האירוע האנטישמי – שהפך למוכר בצרפת אשר נקרא “L’Affaire” (“הפרשה”) – הינו סיפורו המפורסם מטעם אלפרד דרייפוס, קצין בהיצע הצרפתי, שהואשם באשמת שווא המתקיימות מטעם ריגול ב- 1894.

המרגל המתאים אינו הינו יהודי – נקרא נקרא קולונל אסתרהזי אולם אפילו שעובדה זאת התגלתה בזמן מועט, הצבא הצרפתי שלא חזר בתוכה מהאשמותיו, מטעמים אנטישמיים. תעודות “סודיים” הוצגו, ודרייפוס נשפט בנושא בגידה ונדון בדלתיים סגורות מחכה מול אזור דין צבאי. דרגותיו נתלשו אשר ממנו ונגזר לתכנן אותו מאסר יקום באי השדים. בשלישי בינואר 1895, הוא למעשה הוצעד ביישוב אמסטרדם, לעומת שההמון קורא בלעג: “מוות ליהודים”.

(אחד מאלה שכיסו את אותם הביזיון נהיה עיתונאי יהודי אוסטרי, תיאודור הרצל, שהזדעזע עד לשד עצמותיו מכך ששנאת היהודים נודעה מושרשת מתאים יותר מידי בצרפת “המתורבתת”. הגיע בו הרצל, שהיה משכיל ומתבולל בייחוד, לקלוט שהמקום הגורם היחיד ליהודים, הוא למעשה ארץ משל עצמם. התעוררות זו הובילה את כל הרצל לכנס רק את הקונגרס הציוני הראשון בבאזל, שוויץ, בשנת 1897, שבו קיים לראשונה המונח “ההסתדרות הציונית העולמית”. בציונות נעסוק בפירוט יתר בהמשך).

בינתיים, עורר משפטו הנלעג שהיא דרייפוס ויכוח. ההוגה הצרפתי הדגול, אמיל לא מיוחדת, פרסם כתבה עיתונאית היסטורית תחת הכותרת J’Accuse (“אני מאשים”), כשבה נקרא מאשים את אותם הממשלה בהטיית החוק. על גבי זה הואשם זולא (שלא נמכר בשם יהודי) בעלילת שקר ונאלץ להימלט לאנגליה.

לסיכום, עם סיומה של משפט מגוחך שני בו הואשם דרייפוס בשנית, הינו זכה לבסוף למחילה ולטיהור שמו, וקבל מחדש את אותם דרגתו הצבאית. (הוא לא זוכה כולו עד לשנת 1906!).

מלחמת האתר בטבע המקדימה

ב-28 ביוני 1914, נרצח פרדיננד פרנסיס – הנסיך האוסטרי, יורש העצר ששייך ל הכתר האוסטרו-הונגרי – בסרייבו, על ידי לאומן סרבי. חודש בהמשך, בעלי דחייתן מטעם דרישותיה המשפילות, הכריזה אוסטרו-הונגריה קרב בעניין סרביה. הצהרת קרב זרה באה במהירות, ותוך תקופה מועט, מאוד הכוחות המשמעותיים באירופה שיש פרמטרים במלחמה. בין מיהו ניצבו בעלות הברית – בעיקר צרפת, בריטניה, רוסיה וארצות הברית; מצד שני עמדו הכוחות המתויירים – אוסטרו-הונגריה, גרמניה ותורכיה (האימפריה העותומאנית).

מלחמת אמא אדמה הראשונית, שנמשכה ארבע שנה אחת, נודעה הרסנית בשיטה אינו תאמן – חמש מליון איש נהרגו שבה, ועשרים מליון דנדשים נפצעו. תוצאות קטלניות מסוג זה באו במקרה רבה, מכיוון שבזמן שבו פרצה מלחמת העולם הראשונית, נוצרו תכשירי נשק קטלניים לפני הרג המוני. חיילים לא שימשו מוצאים לנכטון עוד לעמוד נולד בוהה מול נקרא למען להרוג. מקלעים וארטילריה כבדה הרוויחו את אותם הפרויקט עבורם. המראה הסופית נתפסה הרסנית ביותר.


בנוגע ליהודים – 1.5 מליון דבר נלחמו במלחמת העולם המקדימה. יהודים נלחמו בצבא האוסטרי, בשירות הגרמני, בהיצע הרוסי ובצבא הצרפתי. מַזכִּיר אותם נלחמו יהודים בהשוואה ל יהודים (כשכל אחד עומד בשורות מדינת החסות שלו), כשמאה וארבעים אלף איך נהרגו.

למרבה הפלא, מלחמת העולם העיקרית – שללא ספק הכינה את אותן הקרקע למערכה לפניכם, מלחמת העולם שניה – החלה באחד באוגוסט 1914, במקביל ליום התשיעי בחודש העברי אב (תשעה באב) המועד הגרוע בייחוד בהיסטוריה היהודית. חייהם בה חרב חדר המקדש הבכור, למשל בנוסף בית המקדש כתבה הבאה, וכפי שראינו פעם אחת, התרחשו במדינה הפעלות נוראיים שאינם חרדיים לעם היהודי.

מלחמת העולם הראשונית עוררה תגובת שרשרת, שהתבררה כקטסטרופלית לעם היהודי. שני החוליות העיקריות בתגובת השרשרת, היוו המהפכה הרוסית ועליית המפלגה הנאצית בגרמניה.

היטלר אליכם שלא נעשה מגיע לשלטון, אלמלא התבוסה הגרמנית במלחמת הבריאה המקדימה. בשל מהסכמי הענישה בוורסאי, שהורידו את אותו גרמניה על ברכיה, ומתקופת השפל העולמי, שבאה לאחר המלחמה, גרמניה הושלכה לתוהו ובוהו כלכלי. אבל רק את אף אחד לא האשימו הגרמנים “הנאורים” בתסבוכת הכלכלית? חָלוּשׁ אותה בני העם היהודי כמובן.

מלחמת הטבע השנייה, שהגיעה 21 שנה לא רק עם תום מלחמת אמא אדמה העיקרית, נודעה במקרה רצינית המשכו השייך את השיער קונפליקט (כפי שנלמד בהמשך).

המהפכה הרוסית

בתחילה, הממשל הצארי צמח מגוונת במלחמת האתר בטבע העיקרית. נוני, ככל שהמלחמה התמשכה, קציר הדמים והמפלות הצבאיות שימשו הרבה יותר ממה שרוסיה יכלה לסבול.

שנות השחיתות המגוונות המתקיימות מטעם הממשל הצארי, הובילו לסוף דבר אחר רוסיה למהפכה כושלת ראשונה ב- 1905. ובסיומה, ב-1917, למהפכת אוקטובר המוצלחת (על אף שהלוחמה עצמה התמשכה עד לשנת 1921). הצאר הודח והממשלה הקומוניסטית עלתה לשלטון, והינה תמשיך להעסיק במדינה עד לשנת 1990.

כוונה שהיהודים – שהיו אחת האוכלוסיות המדוכאות מאוד ברוסיה, ונמשכו בזמן האחרון ומתמיד לתנועות שהתיימרו “לשנות את אותן העולם” – שימשו משותפים במצב אדירה במהפכה הרוסית. (כפי שהוזכר קודם לכן, מייסדה ששייך ל האידיאולוגיה הקומוניסטית היווה קרל מארקס, יהודי שהמיר את כל דתו לנצרות ולאחר מכן התכחש לדת בכלל).

סיסמתה שהיא המפלגה הקומוניסטית – “מכל אחד דוגמת יכולתו, לעסק כמו שמקובל צרכו” – התאימה ממש למשנה היהודית מטעם האחריות של חברתית וצדק חברתי. היהודים שהצטרפו למפלגה הקומוניסטית אינן שיש יהודים דתיים, אבל הגורם ל”תיקון העולם” אינן דעך אשר בהם. ואכן, ללא שהוא סמל דתי מאוד, מניע הוא (מה שקרוי ביהדות כ”חזון אחרית הימים”), שלט בנשמותיהם.

אינן נימנע מלהעניק רק את הקרדיט עבור מי שזכאי לקבלן – מנהיגה של המהפכה הרוסית, וולאדימיר אילוביץ’ לנין (1870-1924), שניסה לעקור רק את האנטישמיות. זה הציג עמדה איתן כנגדה, כיווני ששייך ל נתפסה מדיניות מהותית המתקיימות מטעם הממשל הצארי. חוץ לזאת, לנין הינו מודע כהלכה לתופעה, שסביר להבין שללא יהודים שלא תהייה מהפכה רוסית…

לרוע המזל, הקומוניסטים היהודיים צעדו עקב הדעה המרקסיסטית, ש”דת הנוכחית אופיום להמונים”, והם עשו ככל יכולתם כדי לשרש מרוסיה את כל היהדות כדת.

להלן מובאה בעזרת קטע תעמולתי השייך היבסקציה (המחלקה הספציפית שהוקמה בממשלה הרוסית לתיקון ביהודים), במקום הכותרת “פשיטת הרגל של ההנהגה הבורגנית”, שראה אור באוקטובר 1918:

“הקהילה היהודית נשלטה או גם כזה על ידי משפחה והחברים מהמעמד האקונומי, ששואפים לשמור בעניין ההמונים בחשכה בגבבם תרבות יוצאת דופן עברית על גביהם. כל עוד שהמעמדות הגבוהים שולחים אחר הצעירים לבתי טקסט ציבוריים, צריכים להיות מציעים אך ורק בתי ספר יסודיים חשוכים, ובתי כנסת, לילדי המעמד מדביר מוסמך. שבו שלא מוכיחים שום דבר, להוציא שטויות. במאבק אל מול סמכויות הקהילה היהודית, מירב פשרה אינה מחוייבת להתבצע יחד הבורגנות.”

הממשלה הקומוניסטית מסוג רוסיה, כמו לממשלה הצארית מטעם רוסיה, פתחה במדיניות שהיא כפיית ידיעה השוררת לגבי היהודים (לשם ההגינות נראה, שאנו השתכרו זו כמו כן לכנסייה הרוסית האורתודוכסית).

זה, נמנעה בכוונה ראשית המורשת היהודית מיהודי רוסיה, מה שגרם לאוכלוסייה יהודית רבת ממדים, להמצא בורה במיוחד בנושאי יהדות. זה, דרך אגב, חגיגה ייחודי בהיסטוריה האנושית – חילון מחושב ששייך ל קהילה בהיקף מגוון בכל, במהלך זמן רב יותר מידי (התופעה הינה מזינה לברית המועצות, ומאוחר יותר פעם נוספת בדבר עצמה במדינות קומוניסטיות כהנה וכהנה, ובוודאי בסין).

סטאלין וטרוצקי

אם לנין נפטר ב- 1924, תפש יוסף סטאלין (1879-1953) את אותן השלטון. בשנת 1935, הוא פתח בסדרת “טיהורים” שהרסו את כל רוסיה.

“טיהורים” הנ”ל הפכו את כל סטאלין לרוצח ההמונים כתבה הבאה בגודלו במאה העשרים (אחרי מאו טסה טונג), או אולי נסכם את אותו מספר האנשים שהוא ציווה להרוג, עם הללו שהינו שלח למות ברשת רצינית של מחנות חיוניים, נגיע לכ-25 מיליון אישים (פי שניים מהיטלר, או לחילופין בגלל ש חצי ממאו טסה טונג).

סטאלין נתפס לאנטישמי כזו הגרוע במיוחד (אפילו לאחר השואה), הנו הגה להגלות 2-3 מליון יהודים לסיביר, בלוח הם ככל הנראה ימותו מהתנאים הבלתי נסבלים. לסוף דבר, נולד מצא את מותו בנסיבות מסתוריות, עבור שהצליח ללכת את אותה תוכניתו לתוך הנמצא.

למרות זאת, סטאלין באמת הצליח לטהר אחר הממשל הרוסי הסובייטי מיהודים. היהודי הראשי במהפכה הרוסית, טרוצקי – בכינוי הנכון שימש לב דוידוויץ’ ברונשטיין – נמכר בשם מנהיג חיוני מטעם הצבא האדום. ובעל לנין, משמש חשב את כל ההשתלטות הבולשביקית בעניין השלטון ב-1917. במידה ש מצא את מותו לנין, טרוצקי וסטאלין התמודדו בדבר השלטון.

סטאלין ניצח. בתחילה נקרא הרחיק את אותה טרוצקי לתפקיד קומיסר המלחמה, את אותה באופן זה הנו סילק אותו מהמפלגה, ולבסוף, ב- 1929, גירש את החפץ מרוסיה. טרוצקי החזיק בסיס בגלות לצורך עבודת למעלה מעשר שנים; לבסוף הוא למעשה נרצח במקסיקו-סיטי, בין השנים 1940, בהתאם ל הוראתו ששייך ל סטאלין.

אנטישמיות אמריקאית

או אולי כזה, כיסינו רק את האנטישמיות הרצחנית הגלויה ברוסיה, ואת האנטישמיות ה”נאורה-אינטלקטואלית”, הערמומית של צרפת. אולם מהו בקשר לכאן הסובלנות – אמריקה?

בשנת 1913 באטלנטה, ג’ורג’יה, הואשם יהודי בשם ליאו פרנק בהאשמת שווא, בעניין רצח נערה נוצרית בת 13. נלהב בארצות הדרום נתפסה כזה עזה, או אולי שעדותו השייך האדם לא בהיר – מסיבה נדיר באוויר הגזעני זה בטח – התקבלה נגד המטופל הלבן. בעוד האדם הלבן נעשה יהודי.

באופן אירוני, ה”עד” השחור נהיה הרוצח – עובדה שעליה הודה מרצונו החופשי, אבל מהו נשמר כהלכה בסוד. היווה אף עד מקורי, אבל הוא לא שמחה את אותה למכשיר שלו או בסיום שנים. ליאו פרנק הורשע ונדון למוות, אבל המושל מטעם ג’ורג’יה, ג’והן סלאטון, היווה משוכנע שפרנק חף מפשע, והמתיק את אותן דינו.

אולם אז יצא מהם נוראי. אספסוף ג’ורג’יאני חטף את כל פרנק מבית מגורים האסורים, ועשה בה לינץ’. הלינץ’ צולם והודפס על גלויות שנמכרו במהירות.

הוא רק 73 שנה אחת לאחר מכן! בשנת 1986 מדינת ג’ורג’יה זיכתה את פרנק כעבור מותו.

המקרה מסוג פרנק הוביל לייסוד ‘הליגה בהשוואה השמצה מטעם בני-ברית’, שהפכה לקבוצה היהודית המובילה, במלחמה נגד האנטישמיות באמריקה. כעבור מלחמת הטבע העיקרית ב-1918, וב-1929 במקרה ש נושא המניות קרס, והיחס ליהדות אמריקה התחיל להתחמם, ידיהם היו מלאות מלעבוד.

כמו שמקובל שהזכרנו עוד בטרם בנוגע לפרוטוקולים השייך זקני ציון (ר’ פרק 57), אחד ממפיצי האנטישמיות הרבים באמריקה, הינו הנרי פורד, שהשקיע לרוב מממונו על מנת שהפרוטוקולים יתורגמו לאנגלית ויופצו באמריקה והיה אם נרחב ככל האפשר.

הפרוטוקולים הפכו לרב המכר השלישי בארצות הברית, בשנות העשרים והשלושים מ סוג המאה העשרים (אחרי התנ”ך).

במגרש החניה שהיא שירות פורד מוטורס שבדירבורן, מישיגן, נהיה מוצב שלט ועליו הכיתוב:

“היהודים בוגדים באמריקה וגויים איננו יכולים לבטוח על גביהם. יהודים מלמדים קומוניזם, יהודים מראים אתיאיזם, בני העם היהיודי משליכים את הנצרות, יהודים שולטים לגבי התקשורת, יהודים יקרה סרטוני וידאו מלוכלכים, יהודים שולטים בכסף.”

הנרי פורד אינם נקרא היחיד, היוו גם כן שאינם חרדיים.

מספר מפלגות נוצריות שמרניות שימשו אנטישמיות מאוד. לדוגמה, “חולצות הכסף”

(Silver Shirts) מטעם ויליאם פליי. לעיתון האנטישמי השייך ג’ראלד ב. וינרוד “The Defender” (הסניגור) שימשו 110,000 מנויים.

אנטישמים אמריקאים מסוג זה היו טירונים פשיסטים. בשטח מסווה הנקרא פטריוטיות, הינם דגלו ברעיון, שהיהודים יכולים להיות המניע הסמוי לבעיות הכלכליות באמריקה – לדוגמא קריסת השוק של המניות ב- 1929 – מפני שהיהודים שימשו אילו ששלטו בבנקאות ובעסקים. צבע הוא למעשה המתקיימות מטעם אנטישמיות התחרה בזה ששייך ל אירופה באותה עת, אולם, איננו כמו במדינות שונות בעולם נולד לכאן ממש לא הצליח לתפוש אחיזה ממשית שתוביל לתוצאות פטאליות מידי.

הנל, ממחיר השוק במדינה שנאת יהודים הכינה את אותן השטח לפני הפיוס שיש להן היטלר, במקרה ש עלה לשלטון בגרמניה. אחת הסידורים הנותרים הנוכחית מטרת ההחלקה לתופעה זו, שאמריקה אינם עשתה יותר בשביל להציל את כל בני העם היהודי, אם אילו התחילו להימלט מאימי השואה – כגון שנראה בהמשך.