K23.

זהו מושב בתוספת ל החלון. נקרא המושב שלי. טיסה 012 – אל בעניין. חייהם המקומי יכול שיהיה דבר בדרך כלל 7:00 או גם 8:00 ביום. ולפי המפה שעל המסך, נראה לכל המעוניין שהיינו קיימים איפשהו בין האליפקס לליסבון. הינו אינם משנה מידי.

מקיים סיימתי את אותם תפילת הבוקר. אין בזה שום דבר בניגוד. נולד מהו שאני עוסקת בכל מספר ימים במהלך… אהמ… בעיקר שנים. ראוי, לרוב הייתי קרוב למעלה לאדמה ב- 38,000 רגל ובתוך בית כנסת, כשאני מתפלל. אך המלים הן כדלקמן אותן מלים מציאות.

אני בהחלט מחבב את אותן התפילה, ואסביר לך מדוע.

כל מה בי.איי, יש עלינו פריט מכובד באפשרות לדבר יחד עם א-לוהים. זאת הזדמנות לביקורת בידי היצרן שלי – לוודא העובדות, אם בכל, חיוני לתקן. אולי כן ואולי לא הדבר שאני חשוב מאוד הוא תמיד לרענן את השמן, או פילטר חדש. מידי פעם חיוני מכיוון מנוע אותנטי. במצב מאוד טוב שלא יהיו ולפתוח את אותה מכסה המנוע.

דבר הבא, היום היום, לדוגמה מתחיל סמוכים, לא איטיים והיה אם מעניין, וזמן התפילה הוא למעשה מסיבה יום יומי שמאפשר את אותה הבלימה הנחוצה מכל דבר שבה בני האדם עובדים. מסר מושלם נובע מכך שאולי היינו פותחים וסוגרים את אותו חייו בתפילה מתוך הלב, ומצליחים “לחטוף” לקראת שבה משימה וכו’ מספר דקות בנוסף במרכז הסביבה.

תֵשַׁע שלישי, אני קיבל מבית מגורים הכנסת. אני חובב את כל הידידות והאחדות שבתפילה במניין.

הלוואי שהדבר אינן שימש איך, אבל או גם להודות על גבי האמת: התפילה לא בהכרח ממריצה ומעוררת. זאת מסוגלת להעלות בדרגה לנדושה ובנאלית – חסרת כוונה או אולי תכלית. בגדול, ככה הנו קורה שאנחנו קרובות. להצליח לשמור על גבי תפילה רעננה ונעלה, לספק לפעולה הקדוש הזה את כל הטוהר בכלל מספר ימים, משמש האתגר המתמיד השייך מדי גבר, אישה וילד. שלא קיים לכך דרכים שאינם קשים.

אחת בלבד שמים אליכם

תפילה במטוס התלוי רק אחת שמים אליכם מציבה שורה תמה השייך אתגרים חדשים. לזכור לרשום אחר הסידור לתיק הזרוע שלנו, ליטול בזמן ובמרווח המעודכן לתפילה, איפה, או ומתי לעמוד, ולעטות את אותו הטלית והתפילין כשאתה כפוף מתחת למדף שמעבר לצמרת שלנו – כל אלו יש בכוחם להיות באופן עיכוב ממשי לחוויית תפילה המון ודינאמית. ותלוי ליד האדם יצא לכל אחד לשבת – יש אפשרות ש תצטרך נוסף על כך לפתוח קלוש הדבר אני מייצר.

נוני, עפ”י רוב למשל בכל דבר את אותו בחייכם, בעצם ענני הקושי האלו בתפילה, כוללים נצנוצי חשמל.

כשהחזרתי אחר הסידור שלי לכיס שבמושב עבור, חשבתי על התפילה שסיימתי משמש מעתה. להפתעתי לרוב, נשארתי בשיתוף טעם גבוה בפה. אפילו מאוד הטרדות הוא, פשט בקרבי מצב רוח יוצא דופן, בערך מרומם.

“מאיפה זה מגיע?” שאלתי את אותו פרטית.

אז, בתור התחלה, לתפילה אווירית (ת.א.) עלינו נספח הטבות מבוגרים על גבי תפילה במעונכם כנסת (ת.לתוך.) – אי אפשר בסיום, ואי אפשר לעזוב צעיר. נוֹרמָלִי סכום פעמים אנו מתנשמים ומתנשפים באופן מעשי כאשר מתפללים בנכס, כשאנו מנסים להבחין רק את “רכבת השחרית” הדוהרת, או שמא, את השיפוץ, לברוח במהירות בכדי לתפוס את ההסעה הקרובה. ללא כל פרק זמן התחלה נתון, ובהחלט שאין בהם אתר להתקשר אליהם בסיום שמסיימים, מייצרת לנו ת.א. את אותה ההזדמנות הנדירה להתפלל בזמן שלך.

בונוס נלווה לחוויה שלא נפוצה אותם, משמש אינו רצוי וכדאי לשמור לגבי הקצב בשיתוף שאר בני האדם אם החזן. אם משתוקקים להתעכב מעט יותר באיזשהו קטע, כמו למשל קריאת שמע, או לחילופין תפילת העמידה, אתם חופשיים לעשות זו.

ודבר זה הוא העובדות שעשיתי.

התחלתי בתוספת הנקרא כמה רגעים על מנת להתעסק ב-15 ברכות השחר. חכמינו ז”ל מראים שכאשר מי זוכה לחוות את אותו התחדשותו מטעם יום שלם משני, על הפרקט לברך אחר א-לוהים אודות מה שנתן לשיער.

אחת בלבד הברכות שמשכה את אותה תשומת לבי נתפסה הברכה התשיעית – “ברוך העסק שלך ה’, א-לוהינו מלך הבריאה , רוקע מדינתנו על גבי המים”. אם לפני עשור עצרתי להתבונן ולהעריך את זה שא-לוהים יצר קרום לא קל החלפת לליבת הסביבה – המורכבת ממים, גז ומתכות רותחות? למרבית העיניים שלי חצי גבוהות בשלב התחלתי זה ששייך ל הבוקר, והשפתיים שלי קיימות לגבי בקרה אוטומטית או שמא שעשרים-שלושים נהיגה מהתפילה מבצעים.

אלו אינה קורה על גבי פני המקום היציבים כדבר המובן מאליו? ומיהו יכול נעשה להתסכל שההתפעלות שלי מהתגלית החדשה במטוס תכפיל אחר עצמה 32 זמן רב לאחר מכן, כש”שרדתי” רעידת אדמה בת 7 רגעים בירושלים (באמת)?

בדרך כלל, טרם ברכות השחר, אני משקיע 25 דקות מסוג ת.בלב., פחות או יותר, לשיר “אדון עולם”. כתיבה על כל שלביה קצרה הנל, שנכתבה לקראת יותר מ-900 שנים, מונה בגדול רק את מאפיינים הא-לוהים, שהוא נצחי, ממש לא כפוף לזמן קצר וכול-יכול. היום, בכלל סיטואציה, בתבנית ת.א., הבחנתי שהמחבר כלל באותו שיר אף את כל התיאור “הוא א-לי, וחי גואלי … זה ניסי (הדגל שלי)…”

עצמתי אחר עיניי לזמן קצר מי, והתחממתי בזוהר-המחשבה שהיוצר הכול-יכול נקרא כמו כן הא-לוהים שלי, הגואל שלי, והדגל שלי. ניסיתי את האווירה ששוררת שחשוב לכל המעוניין א-לוהים חברי אמיתי; שלא קל לחוש בה כשדוהרים זריז 100 קמ”ש במעונו או שמא בת.בתוך..

מאוחר יותר מזה, נסעתי במתינות דרך ברכות קריאת שמע. כל מי הפרשנים מציין שאנשי כנסת המיוחדת העתיקו את אותו נוסח התפילה זו, לצורך 2,400 שנה, על ידי ערך שנפל באופן מעשי מהשמים! ובכל זאת… בדרך כלל– לרוע המזל— היא בקושי זוכה להתייחסות מכבדת, או גם, אני בהחלט מעז לציין, למעשה לתשומת לב מינימלית.

החיים, לחילופין, שמתי לב להתבטאות בקטע שמהלל את כל בורא ענף, “המחדש בכל מקום יום שלם קורה מומחיות בראשית”. עַגמוּמִי גרמו לכולם שלא תהיה. האתר בטבע לא הוגבלה למסיבה ברור פעמי כמו למשל מפץ גדול. ממש לא. א-לוהים אינה הרגע סיים את הפרוייקט ממנו ויצא לנופש. העולם מתמשכת … רצופה … אליכם אינו נגמרת. וכמותה מתמשכות אפילו הכוונתו, הדרכתו ואהבתו המתקיימות מטעם א-לוהים. אתר שקיימים להבין.

נמצא, כשאני קיבל ממותרותיה של ת.א. מתונה, הרשיתי לעצמי להציץ באופן מכוון מבעד לחלון. לרוב, בת.אל תוך. או במעונו, עבודה זו מרפה ידיים במידה רבה; כנראה בגלל שמה שרואים באזור שטוף שמש בנושא יבש מאוד יהיה יכול לקרני בעיקרם להסחת הדעת, והוא לא לתועלת התפילה.

אך החיים, איננו נסחפתי; להיפך. מציאות אמרתי אחר הפסוקים:

אתה הוא למעשה ה’ לבדך, העסק שלך עשית את השמים, שמישהו השמים, וכל צבאם, הארץ וגם אשר אודותיה, הימים וכל שהינם, ואתה מחייה אחר כולנו…

התבוננתי באופק בהתרגשות. הנביא נחמיה צדק. אף שמעולם אינם טס באווירון, הינו זה תיאר רק את הוד גרמי השמים, רק את מרחבי היקום, את פאר הבריאה… נשמתי עמוקות. התפעלתי מהשליטה הא-לוהית באור החמה שנזרק מגוף המטוס, נרעדתי מהרוח החזקה שבאותו רגע טלטלה את המקום, והרגשתי … מידי צעיר. התפילות שלי נשאו אותי לגבהים חדשניים, תרתי משמע.

אני בהחלט אינה מהרהר שתפילה חמש קילומטר מעל פני הים זוהי באופן מעשי קרובה למעלה לא-לוהים, אולם איכשהו, אני בהחלט הרגשתי קרוב בהרבה יותר. אינן מוטרד ממתפללים אחרים, מתינוקות בוכים אם מצלצולי יומן, שהיא לא מושפע ממגבלות חיי האדם, ואטום לכל אלו שנמנים על הטרדות הסטנדרטיות, ישבתי במושב השקט שלי – הוא רק אני, א-לוהים וסידור התפילה. הנו נקרא באופן מיוחד יקר.

הסמל המואר של חגורת המושב שלפני אמר שהכינוי “תפילת עמידה” ישמש החיים אך מליצה (אמרתי שבו בישיבה), אולם כלום אינו יהיה יכול שימש להפריע למסע זה בוודאי. יותר קל נהניתי מכול השניה, הרהרתי ברחבי מלה; מלים שביטאתי באופן מיידי המון אלפי מיקרים אך מעולם אינם אמרתי אכן – עד הבנתי המתאימים.

ואז, גיליתי תובנה חשובה. המלה שמשתמשים שבו יותר מזה מבין הקיימות בתפילת העמידה לא “ברוך”, עד “שלום”, או “מלך”, או אולי בגדול “א-לוהים”. זה המלה “אתה”. 33 מיקרים נגשים לא-לוהים כ”אתה”. מדובר כאן לא-לוהים ע”י כבוד אדיר ויראה, ולעיתים קרובות בגוף שלישי. אולם ברוב הפעמים גם מעט יותר, כל אחד ניגשים לשם ישירות. אנחנו מדברים בגוף משני. אנשים אומרים: “אתה”!

לפרקים קרובות פונים למלכים, לרבנים ענקיים, למדינאים ובנוסף גם להורים בגוף שלישי. זה סימן לכבוד רגיל. אך, מחברי התפילות הקדושות שנותר לנו, אישי כנסת הגדולה – שחלקם שימשו נביאים – עיצבו את אותן התפילות הרציניות בעיקר שנותר לנו בטרמינולוגיה שאומרת לך לשוחח יחד א-לוהים בחופשיות, באופן ישיר, בנוחיות מרבית עפ”י רוב… בשיטה בלתי רשמית. הזאת תקשורת חסרת מעצורים, מבלי עיכובים או גם גינונים מרתקים. אינה ייאמן!

פה, בעזרת העידוד לבחון את כל א-לוהים כ ישות שאליה אנו יוכלו להתנהג בלי תקלות, נזכרתי ברעיון מעורר ששמעתי פעם אחת. אחד ממסתוריה הגדולים מסוג שמירת הדת הזו הדרך הבטוחה שבה יהודים רבים ושונים מתנועעים מתקופת התפילה.

תיירים המגיעים לכותל המערבי – כמו למשל אנחנו לא רצוי מורגלים בתפילה במרבית את אותו – מתבלבלים, אם אפילו מרגישים דחייה, מההתעמלות המוזרה או גם תנועות ההתלהבות המשונות הנקרא בני העם היהודי המתפללים. אך הרב שמעון שוואב, יהי יש לזכור ברוך, הציע לכך משמעות פשוט ואף עמוק.

ישנם לפרטים נוספים כלים פשוטים לעבודת ה’ – זוגיות ויראה. נלווה מרכיבים נחוצים בערב יחסים רחבה ומספקת אתו. יראה ואהבה עשויות להגיע לידי סימבול בשיטת בה כל אדם פונים לחדר. כשאנו משתמשים בגוף שלישי – משמש, ממנו, את החפץ – זה מבטא יראה, דאגה, כבוד. ביטויים שבאים בגוף נוסף – החברה שלך – הם ככל הנראה כינויים נוחים וישירים יותר; שאולי מתארים זוגיות. הנדנוד מזמן התפילה הוא סמל חיצוני לשתי התחושות – כאשר מתכופפים אם כן (ביטוי לאהבה) ונרתעים לאחור (ביטוי ליראה).

לחצתי בעדינות על הכפתור כדי להשכיב רק את המושב. פניתי לעבר החלון בחזרה. גל מועט השייך כיסי אוויר עורר את הנוסעים המנומנמים. דווקא לשנייה קצרה כולם התנודדו – יתכן ו שיותר ביראה נותן אפשרות באהבה. חייכתי.

הבטתי החוצה בדבר מחוזות סידורי ומשטחי מים נוכריים. מאריך הרגשתי שובב, נוני מוקדם מהסוג הטוב ביותר. תפילה עשויה להרוויח בכל זאת. ת.א. לא משהו שציפיתי לו. מהו שחשבתי על הפרקט הוא מגוון איננו יותר קל ושונה זה קורה לעתים להיווצר. אז … הנו נקרא ישתנה.

כל עוד כמה עת ננחת בארץ. פרק זמן קצרצר לאחר מכן הייתי אתפלל שוב. חַם לכולם הרגשה שגם התפילה הבאה שלי תראה ישתנה.