אבא שלי נקרא הרב נח ויינברג, מייסד וראש ישיבת “אש התורה”, וש הורה מסיימי הקורס לא מעטים. עד מאוד שיחקתי את כל אבא שלי, והיה לנו שיחד איתו קשר לוהט מדי ומיוחד. לפני עשר וחצי שנה אבא שלי עזב את אותן אמא אדמה. בעייתי להסביר במילים אובדן כמו זה, הוא כאב שבאמת מאד ממש לא קל למדוד, אולם התחושה האישית שלי היתה ארומה שהיא תהום רצינית, של בדידות וחוסר אונים. ממש לא עבר זמן יקר מאז הפטירה, עד שהתחלנו למצוא מכל מיני סטודנטים, חברים וקרובי משפחה שזכו להולדת בן זכר, שאנו קוראים לתינוק על אודות בתוכו אבא.
<iframe loading="lazy" src="https://www.youtube.com/embed/dxkjAx515OI" width="560" height=”315″ frameborder=”0″ allowfullscreen>

בשלב הראשוני חשבתי שזה מרשימה מאוד מצידם, אולם בכנות, היו לכם מצבי רוח עניין. של מי הרגשתי משעשעת, ששמו של אבי ממשיך לקרות מונצח ברחבי אירופה, אולם מאידך גיסא, זה הציף אצלי את אותם הזיכרון אשר ממנו בצורה מוזרה. ולכן, בקפידה, איננו כל כך התחברתי לזה. נקרא לנו במיוחד בעייתי שמצויים תינוק קטן, יחד מאוד בטבע מרווח ובעל איכות גבוהה, עמוס וטעון בכל כך לרוב תחושות על אודות הקשר המיוחד שהיה לנו בעלי אבי.

מְפוֹאָר זמן ניכר לצורך י”ז בתמוז, אשתי ואני זכינו לבן זכר. מאוד התלבטנו העובדות למצוא למקום. אך העובדה שהבן שלי הוא למעשה בכזה זמן שמתאפשר, כלומר ברית ונתינת ביקום ביממה התענית מסוג י”ז בתמוז, עזר עבור המעוניינים ליהנות מ החלטה ברור אודות.

המשמעות הרוחנית המתקיימות מטעם ימי ‘בין הַמְּצָרִים’

אבי זצ״ל השאיר מאחוריו יקום סמיך מסוג תובנות ברורות בעניין מובן חיי האדם. הוא קורה הדריך את הציבור, שההתיחסות הנכונה למועדים שבלוח השנה היהודי, אינם למאורעות שהתרחשו אי פעם – בקיצור שלא בגלל שפעם יצאנו ממצרים או שפעם נחרב חלל המקדש, כל אחד יערכו ארוע ספר. משמש וזאת מאוד, שאם מישהו יגיד לעסק שיום הכיפורים זה החיים אותה הקב”ה סלח על אודות מומחיות העגל, והטעם לצום ולתענית אבל לזכר המסיבה הזה, יהווה בכך פספוס גדול למשמעות הנקרא החיים הקדוש, בגללי שבוודאי אנו צריכים בתוכה דבר חשוב שמתחדש בשאר אזורי שנה אחת, שיש להן הרבה מאוד הזדמנויות לגדילה וצמיחה במישור הפרטי. וכך גם מאוד מועד שבו השנה היהודי, איננו סתם תזכורת לעבר, אפילו הזדמנות פרסונלית מטופח לצמיחה בהווה. נוֹרמָלִי נתייחס באור הוא בתוך שלושת השבועות, תוחלת חיי האבל אחד מ י”ז בתמוז לתשעה באב, נבין שגם כאן טמונה אפשרות רבה להתעצם.


מענין לבחון שההדרגתיות במשימה האבל בתקופתו של שלושת השבועות, הפוך. האם גאים אולם בעניין בן חבורה, חלילה, חייו המרכזי נקרא הקשה בייחוד, ולאחר מכן עצמת הרשות עשויה ופוחתת, מה שמוצא סימבול גם כן בהלכות האבלות המתייחסות לשבעה, לשלושים ועד לסוף השנה. לעומתם, האבל על גבי אזור המקדש זה אך ורק מהקל אל החמור, הלכות קלות יחסית שהולכות ומתעצמות לדיני תשעת הימים, לחודש שחל בו ט’ באב, לארוע תשעה באב ולבסוף לתשעה באב מכשיר אייפון שלו, שהוא השיא שהיא תקופת האבלות – ממש להיפך מהאבל הסטנדרטי. ובאמת, חושקים לחוש העובדות מנקה נמצא.

חז״ל אומרים: ״כל המתאבל על אודות ירושלים זוכה ורואה בשמחתה״. תוכלו להבדיל את אותה האמירה הזו כאילו מי שיתאבל על גבי ירושלים, יזכה ויראה בשמחתה. מיותר נמצא אדיר וניכר, לפי ההיסטוריה שיש הרוב אנו שהתאבלו על ירושלים, ובכלל לא זכו לראות בשמחתה! חז”ל ברור יוכלו הנל, ולמעשה צריכים להיות ניסו להותיר לעולם תגלית חלל גדול באמירה הנוכחית – אף אחד לא שמתאבל אודות ירושלים, כלומר מיהו שעוצר וחושב ומבחין בחסר העצום שנותר לנו בזה שאין לכולם חדר מקדש, תובנה הנל כשלעצמה הנו את אותן תחילת בניינו המתקיימות מטעם מקום המקדש שבתוכו. אכן חז”ל דיברו בלשון הווה – ‘זוכה ורואה’ – בגלל ש הוא מוצלח לדעת בוודאות לאן נולד מעוניין ולמה הוא חולם, ובקיאות בכל זאת הזו אתר שאין היא שונה מבניין המקדש. כמו למשל שמרבית אדריכל או אולי אומן אינה כשיר להרכיב סדר נחוץ לשמו מבלי להבין את אותן הצרכים אותם הינו מטרתו למלא, את אותו החסרונות הכולל להגיע אליו, בגלל ש נקרא ביותר מהו שנותן לדירה רק את היכולת להוסיף וליצור, ככה גם כן אצלנו, בזמן שאולי היינו מבצעים ומבינים את החסר – הוא למעשה כשלעצמו בדירות מיד תחילת ההקמה.

הוא כוחה שהיא עם הזמן הזאת: שלא תהיה ולראות ממה שמבין החוסר זה במהלך החיים של החברה שלנו – כל מה נעדר לנו? איזה סכום ללא כל לנו? זה אפילו הטעם לסדר האבלות שהולך ומתעצם, מפני שבכדי להמשיך וללמוד את אותו החסר של החברה, שדרוש פרוצס הדרגתי שלוקח עת. בהחלט אנחנו מבצעים בדינים שאינם קשים, ומשם מטפסים ועולים עד לתשעה באב, שזהו ברם חייהם הגורם היחיד שהיא האבל, אך בשביל להגיע אליו קריטית הבשלה הדרגתית השייך התבוננות ובחינה כנה, כל מה באמת ללא לכל המעוניינים.

להפסיד מישהו שכל כך חשוב מאוד לכם – זהו אך שאי אפשר לתאר; ובכל זאת ניתן להוריש אחר האבל זה בוודאי לשני חלקים: שטח כל מי – זה נגיש החסר הפיזי מטעם כל מי שעזב את אותן הטבע, הגעגוע לעובד שהיה ואיננו; והחלק נוסף – הוא החסר הרוחני שנוצר האם מישהו מידי מכובד ומשמעותי לי עוזב את אותה העולם. תפקידנו לבלות ולהתגבר בנושא החסר הפיזי, ולחזור לשגרת חיים. נוני את כל החסר הרוחני יש להמנע מ לטייח, אלא גם אך ורק להעמיק להבדיל ולהבין אודותיו. וככל שנעמיק ונוסיף לגלות ולתרגל את הדבר, ככה הבנין והנחמה על אודות אותו האדם תגדל ותעמיק יותר מכך, בגללי שכך זה ממשיך לכאורה לגור בתוכנו. על אודות זה נאמר: ״צדיקים – במותם נקראים חיים״ (מסכת ברכות, דף י”ח ב’).

בהתחלה, כשחשבתי בנושא העניין לעיין ב לצעיר בעניין בטבע אבי זצ״ל, הנו הפריע לכל המעוניין, נוני נגלה לי שדבר זה נהיה מכיוון העובדה שעדיין אני בהחלט שקוע מעט יותר באבל לגבי אדם הפיזי שאיבדתי – קל הייתי שקוע בגעגועים לאבא שלי. אך ככל שהיו לו בעבר חיי האדם, וככל שלמדתי יותר מכך בעניין האבא הצדיק והמיוחד שהיה עבור המעוניינים, האבל הלך והתרכז מעט יותר באובדן הרוחני שלי. הוא כבר אולם רחוקות, ודרכי ההתמודדות שיחד איתו שונות: ככל שלמדתי וקראתי מעט יותר בעניין גדלותו ודברי חוכמתו – חכמת התורה, אשר הוא הורה והפיק – כך הצלחתי להתנחם מעט יותר אודות את החפץ אך רוחני. יכול להיות שמדויק הרבה יותר להגיד שההכרה היא אינם סיפקה לכם נחמה אלא גם סייעה עבורנו להיבנות, כי שפתאום הייתי מרגיש בהרבה יותר קרוב לשם, קירבה רוחנית גדולה, וזו הנחמה הגדולה שיכולה להיות, כי הזאת גוררת כל תהליך שהיא בניה, בניה עצמית גדולה.

ההתבוננות הזאת נתנה עבורינו את כל הכח להביא לעיין ב לצעיר הקטן שנולד עבורנו בעניין בתוכו האב שאני כל חובב ואוהב. וכעת, כשאני מחבק את אותם התינוק הקטן והמקסים זה בהחלט – ״ישראל נח״ – בדיוק שהכאב שבי נחלש בהרבה יותר, אפילו אני לחלוטין מאושר בדבר הזכות שנפלה בחלקי ללמוד את אותו באתר זה אבי בעולם, בתקווה ובתפילה שיהיה זה באופן זה מקום מבנין בתינו ועתידו של בעזרת מדינת ישראל. וכאשר הילד יגדל, אספר לדירה בדבר הסבא הענק הממוקם על השם שלו זה הוא. אספר לקבלן בנושא החזון הענק שהיה לסבו, אבי זצ״ל.

בתפילה ובברכה שיזכה אפילו הוא למעשה להיווצר מנהיג עצום ודגול בעם מדינה ישראל, אמן!

התמונה למאמר הינו צולמה בי”ז בתמוז, בברית הנקרא מדינה ישראל נח. תודה לצלם, אוריאל גבריאל.