אני בהחלט אוהבת לכתוב, אבל לפעמים איננו מגיע עבור המעוניינים. לרוב עליכם לנו מגוון סיבות מוצדקים: פרוייקטים אזור, עת מרשימה, ספר קריאה קורץ. אך למען לצמוח, מפעם לפעם אנו בפיטר פן רוצים לרכוש דגשים בגדול כשלא מיוצר לעסק. הנו מתאים ברחבי ענף האמנות. מוצאים לנכטון להתאמן ולהבין למעשה בשביל לשמור על גבי המקצועיות, בטוח מקווה שכדי להשתפר.

מתבטאים שהכנר המפורסם יאשה מבקשת אמר פעם: “אם הייתי ממש לא מתאמן יום שלם אלו, הייתי מומחה את זה; יומיים, המבקרים יודעים את זה; שלוש שעות, הקהל הוא בעל ידע את זה”.

אפילו בעתים שבם הינו מרגיש ‘נחס’, שלא קיימים למקום רצון או שאסור למקום מוזה – הוא למעשה אינה פוטר את הדירה מלעבור על התנועות, ולו נוני כדי לשמור שהשרירים ממנו ממש לא יתנוונו.


מסתבר, שהתופעה זו גם מצוייה וגם ברחבי העולם הספורט (ככה לא פחות שמעתי), ומה שיותר הגיוני למאמר הוא – גם ברחבי אירופה הדת.

פעם, שאלתי ביזנס קרובה ששומרת מאנשי מקצוע על אודות האקסטאזה הרוחנית המתקיימות מטעם וזאת מנסה כמעט בכל ימים. אחרי כל, במידה ו לא חושבת על גבי מושגים רוחניים, לדוגמה מלכות הא-ל על גבי האתר בטבע לחלוטין, כוחו הבונה מטעם הדיבור והקדושה הפנימית בכל דבר? השיחה בינינו נשמעה בערך ככה:

אני: “זה בטח מאמיר את העסק לעננים להתחיל אחר החיים עם ברכות, שלהן עוצרים לחשוב ולהודות לאלוקים שהחזיר לכל מי שמעוניין את הנשמה, ושאנחנו נהנים אחר מהם שהיינו צריכים!!!”

הזו (אשה דתית בעלי שלושה ילדים): “למעשה, הייתי בדרך כלל ממלמלת אותן כמעט בלעדי לשים לב”.



הייתי צריכה להיות מלווה להודות, שהכנות שבדבריה נתפסה אינם מובנת עבורי, עד שהפכתי בעצמי לאם למס’ זעומים. אולם תשובתה נגעה בכל זאת באחד האתגרים העמוקים, שנוגע בכלל הקשור לאלמנטים החזרתיים שבחיים היהודיים.

היהדות, במקרה גדולה, הזאת דת הנקרא ספורט ועשיה. אני בהחלט מתעוררת בבוקר ומודה לאלוקים שברא השירות ונתן לנו יום שלם נוסף, אחר על ידי זה אני נוטלת כנהוג את דרך, ואם אני בהחלט מספיקה אז אני מספרת רק את ברכות השחר (לפעמים אומרים את החסימות פחות יותר מזה מאוחר).

באופן מעשי, הינו אינן תגלית שכשעושים רעיון כל יום הינו נעשה לשגרה. ובשיטה זו, וגם דבר עם חשיבות רבה בעיקר כשיר להפוך לשגרה. וממילא, המשתמש הרגשי השייך הרוחניות, שרצוי לרבים, יכול להיפרד מהמרכיב הפיזי של הרוחניות, ופתאום אנחנו מסוגלים לנוע יום שלם כל מי ולגלות שהיינו נוח חוזרים לגבי סדרת תנועות.

הייתי יודעת, הייתי בו. אני בהחלט בטבע בבעיות מורכבים. תמלולי – תמלול בשבילך ש זה חייהם להיכנע? אינה כל כך במהירות.

בין אמר לנו מגוון אחד שאפילו כשלא מיוצר עבורינו להתפלל, רצוי עבורינו להשתדל. אפילו אם הייתי מרגישה מנותקת מאוד מהפעולה שאני מבצעת. למה? בגללי שיבוא ימים בה יבוא לכם להתפלל, ואם לא אשמור בדבר מיומנויות וכושר, אני בהחלט צריכה לקנות שאני אינן עלולה להתחבר לאלוקים בעזרת תפילה. השיטה תראה כל שונה לכולם, שדבר זה יעכב את אותה מאמציי להתחבר.

כשאני חוזרת ומבצעת את הנחיות, אפילו בעתים מטעם שפל רוחני, הייתי מנקה את ערוצי התקשורת ושומרת על החברות. אני מנכשת את אותן מוצפן הרוחני שלי, אף שאולי איני מלקטת את אותו פירותיו באותה עת.

יחד עם זה, ברור שגם לא מעולה להישאר זומבי רוחני. גם שבמציאות יתכן שאני ממש לא מקיים מתרכזת בברכות השחר כשאני מגלה אותן, הוא לפני אינה פוטר ההצעה מלנסות להעצים את כל הטיב.

האמת לאמיתה היא שבסופו של דבר אתם אינו תקינים, וזהו בסדר. במידה ש יאשה רוצה לקח לראשונה את אותן הכינור בידיו, גם כן הוא לא נעשה איכותי ומושלם. נדרשו אשר ממנו קיימת השייך אימונים ונחישות למען להעלות בדרגה לרב אמן.

מה דבר זה מעודד אותך כשאני אינה מרגישה “רוחנית” ביותר, כשקיום מצוה ניווכח אינם יותר מזה מעוד תכלית שצריכים למחוק מהרשימה. הייתי יודעת שבעצם נולד שאני ממשיכה להתאמן, אני בהחלט ממשיכה להשתפר, כמו מוזיקאי שעובד בעניין יצירה.



כמו מוזיקאי, נוסף על כך אני בהחלט אתקע מפעם לפעם בפסקה מוזיקלית מוגדרת, ואחזור בחזרה לגבי שבה שגיאה, באותו מקום. לא מתסכל? בהחלט! אבל הכוח שמושך אותי להמשיך, הנו המטרה להביא את היצירה המקסימה אלינו, נוסף על כך להנאתי ולתחושת ההצלחה המיוחדת שלי, וכך גם להנאתם מסוג כדוגמת אלו שיאזינו לעוזרת.

לפעמים אני מרגישה כאילו אני “תקועה” באיזו מצווה, ובנוסף גם משמש מתסכל. אך הייתי ממשיכה, כי שאני יודעת שהמצוות הן כדלקמן הקשר שלי לקו היום. כשאני מקיימת מצווה, בגדול עד אינה באיכות שהייתי רוצה, הייתי עדיין מביאה מאור מסוים וחיוביות אלינו זה, ומקרבת באותה מידה אחר הטבע לשלמותו.

דמיינו 9 מקסים יהיה הבריאה אם כולנו אמין ומקצועי את השרירים הרוחניים של העסק עד לדרגת רב-אמן, כמו למשל יאשה שואף בכינור.