26 ביולי, 1942, וורשה.

“אני יוצא לרחוב למשל שעושה בני האדם את אותו הצמא לחדשות [על שמועות הגירושים]”, כתיבה הילל זיידמן ביומני גטו ורשה, “ומוצא שמהבוקר הגטו מוקף בחיילים אוקראינים! הכולל 9 לאטבים וליטאים – מלאכי חבלה מכול סגנון. אדם שמתקרב לחומה נורה בה בענף. אתם לכודים במלכודת”.


זיידמן מתאר שהוא נקרא שיש להן אלפים רבים של יהודים שונים ש רוכזו תוך שימוש על ידי הכוחות החמושים באומשלאגפלאץ, שטח ההמתנה בתחנת התקנת. בלוח המתינו קרונות בקר – קרונות מטען שלעיתים קרובות היו להובלת בע”ח – להצעיד את זה לתוך מותם:

“וככה אתם הולכים… זקנים וצעירים, יצור וילדים, מקיפים ועניים… בשורות המתקיימות מטעם מספר איש הוא במקביל ל משמש, בדרך הגרמנית, באלפינו, וההמון אורכו של והולך הרחק מאחור ככל שהעין מאפשרת לבחון… אנו דחוקים בשיתוף בצפיפות; כזה מאוחדים בסבלם, מידי בעזרת אחד. מעולם אינן ראיתי במידה מוחשי בכל אחר החוטים הקושרים אתכם בני העם היהיודי יחד; הדבר המשותף של החברה שלנו, והמטרה המשותפת, כמו למשל שאני שם לב חייו בצעדת המוות.”

זיידמן הצליח להימלט מהגירוש, אך אלפים רבים של גברים, יצור וילדים אינה הצליחו. באותו לילה, כשמוחו מעורפל, הוא למעשה חזר לשכונתו:

“עם רדת הלילה הגעתי לביתנו סוף תם, ותיק מתפקע ממחשבות מייסרות… כשחציתי את אותם החצר שבבעלותנו ראיתי מרחב כנסת שובב… כעשרים אשת יושבים על אודות ספסליו ההפוכים – ליל תשעה באב הלילה! שני נרות מרצדים באתר התפילה הארעי, שולחים אורות עמומים על הראשים הכפופים, שעיניהם בוהות למרחקים, ואותה מוזיקה קורעת לב פורצת ועולה: ‘איכה ישבה בדד…?!’

המלים חנות סופר סתם בני ברק , מהעבר ספגו את אותו דמעות הדורות…

‘כל רעיה בגדו בו, שיש לה לאויבים… מהמדה רודפיה השיגוה אחת בלבד המצרים’. בערך כמה אפשרי. 5 cpugk פסוקי מגילת איכה הלא חדשים האלה; כמה הם יתאימו לתיאור האסון שאולי היינו לומדים.

בני האדם, יהודי ורשה, בני הגלויות הנ”ל, יושבים על מדינת ישראל לקונן על חורבננו האינדיבדואלי, חורבנה המתקיימות מטעם קהליה רצינית – הגדולה ביותר והתוססת בעולם… אנו מבכים את אותם מר גורלנו, אומה מבלי ישראל, מורה לנהיגה בזרועותיו הלופתות שהיא המר באויבים, ונידונה למוות. כל אחד מתאבלים הנישות על גבי אובדן בית המקדש, והן בעניין אובדן חיינו.” (תורגם מתוך יומני גטו ורשה ע’ 55-56)

בית חרושת למוות

תחילת הסוף מטעם גטו וורשה, נעשה חולה בתשעה באב. נמכר בשם נקרא יום שלם תשעה באב עצמו, 23 ביולי 1943, אותה באה התקנת הראשונית עמוסת בני העם היהודי ליעדה – טרבלינקה, והביאה הנל בתוך תאי הגזים.

קיימת עוד לפני, ב-31 ביולי 1941 (בערב ח’ באב), חתם הרמן גרינג על אודות כל אישור שאישר את אותם התחלת יישומו של “הפתרון הזעיר ביותר לדילמה היהודית”, ובמלים אלו ואחרות – ההשמדה. הנאצים רצחו יהודים מההתחלה, נוני אינה אם שיטתי בהחלט. כיתות היורים – האיינזצגרופן – ירו למוות בלמעלה ממיליון יהודים, אם שהשיטה התבררה כיקרה ומסורבלת מהמדה. הגטאות שרצו מכאובים, נקרא צריך להניע סיוט בירוקראטי, ובסופו של דבר מהות החיסול הושגה לאט מדי.

טרבלינקה, אחד מששת מחנות המוות, הינה תופעה תובענית לחלוטין: “בית חרושת למוות”. זאת נבנתה בעזרת בשיתוף מומחה תעשייתי נודע, והינה התקיימה לשם תכלית אחת בלבד ויחידה – רציחת אנשים בהמוניהם, באופן ספציפי יהודים – בדרך המהירה בעיקר, והמקובלת ביותר מהיבט של חומרית.

מחנה טרבלינקה נהיה יעדם שהיא חוק יהודי גטו וורשה. נולד נקרא באומדן מחירי בכמות השייך לפרטים נוספים מגרשי כדורגל, והעסיק במחיר כל כ-20 עובדי אס-אס ושמונים שומרים אוקראינים. תוך כדי 26 שבועי קיומו מצאו בתוכה את אותו מותם יותר מכך מ-800,000 יהודים שנרצחו בתאי הגזים.

הדבר הזעיר ביותר נחתם ביממה שלפני תשעה באב 1941, וקרונות הבקר הגיעו לוורשה, הגטו הממשי ביותר שהכיל כ-400,000 יהודים, בתשעה באב 1942.

זמן המתקיימות מטעם קלון

הטרגדיה הלאומית המקדימה שהתרחשה בתשעה באב, הייתה גזרת הא-ל שהדור שיצא ממצרים יחד דוד, ממש לא יזכה לבוא לארץ המובטחת. סופר סתם תל אביב ארץ ישראל נבהלו מהמחשבה שיהיה על גביהם להתעמת בשיתוף הממלכות האדירות שאיכלסו את אותם מדינת ישראל כנען, והם קיבלו את המלצתם ששייך ל המרגלים ממש לא להגיע לכאן. חששם גרם לו לשכוח את כל הנסים שהובילו וליוו את אותו יציאת מצרים, ומכאן, לשכוח בגדול אחר א-לוהים.

כשמונה כמה מאות שנה מעתה ואילך, החריבו הבבלים את חלל המקדש ה-1, שנבנה באמצעות המלך תמימה, בתשעה באב. ואז, 410 שנה אחת אחר-כך, החריבו הרומאים את אותה חלל המקדש ה-3 – יחדש בתשעה באב.

דור אלו בהמשך, התבצרו מאות מאות רבות של יהודים בסביבה הקרובה ביתר, כחלק ממרד בר-כוכבא בהשוואה הרומאים. למקרה נפלה לונדון, תושביה בני העם היהודי נרצחו – אסון שהרמב”ם השווה לחורבן המקדש למכשיר שלו.

חרפת תשעה באב נמשכה לפי הדורות. בתשעה באב 1920, הוציא אדוארד הראשוני צו גירוש על גבי יהודי אנגליה. תשעה באב 1492 נעשה זמן גירוש יהודי ספרד.

בתשעה באב 1914, ראשיתה מלחמת הבריאה הראשונה – וש, באופן מעשי, הובילה להתלקחותה הנקרא מלחמת העולם השנייה כמעט בכל, והשואה במיוחד. מייד בסיומה של מלחמת הבריאה העיקרית, אמר הרב הנפוץ – המעוניין חיים, שלמרות היקפה השייך המלחמה שעברה, היא לא “המלחמה האחרונה”, אך בסך הרוב הקדמה למלחמה יותר מכך גרועה שתתרחש בעוד 25-30 שנה.

בהירות מוסרית


יתר על המידה האסונות שנפלו בחלקו מטעם בעזרת מדינה נעוצים בזה ההתחלתי. השואה אולי כן ואולי לא נודעה לא רגילה בהיקפה, אבל הייתה תמיד פועל יוצא הנקרא חורבן מקום המקדש והגלות כללי . אם שאל מנחם בגין רק את אחד מגדולי הרבנים, באיזה דגם תאריך כדאי שממשלת ארץ ישראל תציין את אותו עת השואה, ענה הרב שלא קיימת מצריך ביממה מפואר – מיד עליכם לכל אחד תשעה באב.

איך נחוץ חורבן מרחב המקדש לשואה וליתר האסונות הלאומיים?

המקדש ייצג את אותם משנת התורה – צדק, שוויון, כבוד חייהם. המקדש איפשר להבדיל בנוכחותו שהיא א-לוהים כמעט בכל רגע בחיים היהודיים. הינו נהיה מרכז תוסס וחי מטעם אתיקה ובהירות לצורך האתר בטבע כולו. חורבן בית המקדש הסיר מעם מדינה ישראל את אותו הקשר המהותי העמוק יחד עם א-לוהים, וגרם לקרע באנושות – אובדן הבהירות והכיוון המוסריים. בני העם היהודי ספגו במלואה את אותם מכת הברבריזם שבאה בעקבותיו.

בדבר משמש כל אחד מתאבלים בתשעה באב.

לכן, חלל המקדש, עם החזון הרוחני אשר הוא מקרין על גבי העולם צריך לכם בכל.

*מאמר הוא למעשה נבנה לזכר אבי, חיוניים בנימין בן יעקב ראובן ז”ל, יהי יש לזכור ברוך.