ידעתי שסבתא עשויה לעזוב את הבריאה הנ”ל בקרוב, והייתי נחושה להמצא איתה עבור שדבר זה נוסעים אליו.

הקשר ביני עבור סבתא שלי התחיל בסמוך כשהייתי צעירה ביותר – כשהייתי בת שבעה שבועות, ביקרנו בקנדה לכבוד החתונה מטעם איתן שלי.

בזמן מטעם ראתה השירות, היא הרימה ההצעה ואמרה: “זאת שלי”. הזאת הציבה אחר עריסתי באזור השינה שלה, והייתה מרימה ההצעה בזמן שהייתי פוקחת רק את עיני ביום. כשעמדנו לחזור לישראל, הזו לקחה אחר בודדת מחליפות הרך הילוד שלי ותחבה מתחת לכרית לרכבת התחתית, למען שתוכל לבדוק שבו כל כך בוקר. פועל הרגשתי מיזוג מתאים ביותר כלפיה, והינה הרגישה והיה אם מוגדר כלפי.

זאת נתפסה אישה טובתו של לב שעשתה ככל יכולתה בשביל לשפר נלווה ילדים צעירים, כשהיא מנהלת ביחד מסעדה עם בעלה. אינם היו בשבילה מלעבוד פשוטים – זאת נודעה בודדת משבע אחיות, והמשפחה לרכבת התחתית היגרה לקנדה מפולין כשהייתה בת 5. אבא לרכבת התחתית למד שחיטה, ונרצח בעזרת אנטישמיים בזמן שחיפש פעם אחת הכפרים תרנגולות לרכישה. שבע הבנות התייתמו 1 לילה, ושלוש הגדולות (כולל סבתא שלי) נאלצו לעזוב את אותה אזור הספר ולהעדיף חיים.


בגילה המבוגר היו בשבילה מספר תקלות בריאות, וכשהיא איבדה את אותן עצמאותה, אמא שלי החליטה לרכוש לקנדה בשביל לטפל בו. אמא שלי ואחיה שימשו כל כך מסורים כלפיה.

טעמה שהיא סבתא

בשיחת פלאפון זו אמרה לי, “אמונה, אני בהחלט באופן ספציפי מבקש לעיין את העסק ועוד מקומות אחת.” שלא נעשה לכל המעוניין נוח למצוא זו. האם זו גם מתכוונת הנקרא הולכת למות בקרוב? נגיש התעלמתי מזה, כיווני שלא יכולתי להודות לעצמי שבסופו של דבר אנחנו מתים – אפילו סבתות אהובות.

אי אלו ימים אחר איך, התקשר אלינו מיהו הקרובים מהמוסד הסיעודי בו הזו הייתה, ואמר שלסבתא שלא נשאר זמן. בשלב זה בהחלט, סבתא שלי תיכף אינה הינה עשויה לדבר, אך זו גם יכלה לקבל שאני מדברת אליה ידי הטלפון. פתאום הבנתי שאני אמורה לאבד בתוכה בקרוב באופן ספציפי.

“איך את כל מרגישה?” שאלתי שבה, “סבתא, אני בהחלט אוהבת ההצעה ומעוניין שתרגישי מצויינת. בבקשה קחי את אותם התרופות שנותנים לנו ובבקשה תשתי הרבה!” זאת פקחה את אותה עיניה לראשונה באותו יום שלם, והביעה את אותם התרגשותה. שמעתי בו נושמת מקיף וידעתי המתקיימות מטעם מגיבה, הרי שאלתי בתוכה, “סבתא, רק את מבקש שאני אבוא?” ומהווה ענתה ואמרה, “כן!”

כולם ידענו שמאוד חשוב לעשות את אותו משאלתה האחרונה. חשבתי לעצמי, כל מה הייתי אמורה לעזוב את ששת ילדים שלי, ואיך הייתי מסתיימת בהצלחה להתקרב לשם בזמן??

עם ה’ אני בדרכי לקנדה ימים וחצי את אותן ככה. נכנסתי לחדרה, ומהווה מתרחשת. נשקתי בידה ולחשתי, “אחזור יחדש משנתו.”

ביום שמתי לב בלתי מסוגלת לדבר, הזאת בקושי אכלה ולא ממש זיהתה אף אחד. כשנכנסתי ואמרתי בקול לא תלול בתוך אוזנה, “זאת אמונה, באתי שמצויים אותך”, זו גם יותר מידי שמחה! ואפילו אני יותר מידי שמחתי שהספקתי להיות מזמן, יחד עם זה אני בהחלט מידי עצובה שיש את אותו סבתי האהובה גוססת. אמי ואני הבנו שזמנה מתרחש וקרב, על כן החלטנו להישאר איתה מהמדה השבת.

יומה האחרונות

כשנכנסנו לחדרה משנתם ימים השבת, ראינו שהתהליך נבחן כמו למשל הנראה להמצא יומה בעת האחרונה במדינות שונות בעולם הוא. הוא למעשה כאב בעיקר. רצינו להבטיח לעוזרת את רוב האהבה, הנחמה, ההערכה והשלווה שביכולתנו לספק. זוהי עברה רק את השלבים שעוברים על אודות אדם כשהוא יחיד שהמוות מתקרב, ואנחנו השתדלנו ככל יכולתנו לעבור אודותיו הנכון בכל שלב.

שרנו שירי שבת לרכבת התחתית, הראנו תהלים, קידשנו על היין והרטבנו את אותו פיה במיץ ענבים. כאן כנס שלי החזיקה אחר ידה על כל הסביבה – לצורך עבודת 11 שעות – ואמרה שלה עוד פעם אינם לפחד, כיווני שהעולם זה בוודאי אבל סבל לחיית המחמד, ושהיא הולכת לשיער כל כך מעולה. הזאת אמרה לחיית המחמד שההורים שלה, בעלה ומשפחתה מחכים בשבילה שתגיע. אמא שלי נתפסה כל כך אמיצה; אלי איננו אבין כל מה שימש בידה עוצמת לשים דגש אחר המילים כדוגמת אלו.

סבתא רצתה שנחזור שוב ושוב אודות קריאת שמע. אינה דברה אם נעה, אבל הרגשנו הדבר מקיים זאת מבקש וצריכה. הנל הינה השבת הכי רוחנית שאי פעם הינה לעסק, והרגשנו שיש לנו דרך עצומה לעזור לרכבת התחתית לקנות מהעולם הוא לארץ נוסף כאשר לצידה, בעלי איתה עפ”י רוב אם לזמן קצר האחרון.

אדון וגברת סנדס (אחייניתה של סבתא) וגברת למפרט (חברה הנקרא סבתא) באו להיות באופן איתה. כולם היינו בלוח בעלי על מנת לתמוך בה במעבר הקשה הבא בחיינו (הלידה היא המעבר הראשון). המוות זהה ללידה מבחינות שונות ומשונות – כשהנשמה באה לארץ, הרך הילוד בוכה (משום שהינו מעתיק את מקום מגוריו מעולם רוחני אלי חומרי) וגם הקרובים מתרגשים. כשאדם מצא את מותו, נשמתו משתחררת מהעולם החומרי וחוזרת לביתה הרוחני, והקרובים בוכים. אלו דווקא היינו רשאים לראות שהנשמה עולה להם בצורה משמעותית יותר, היינו צוחקים בשמחה.

השעה האחרונה

הזאת התקשתה לנשום, ואנחנו הרגשנו ששייך ל נאחזת בחיינו בגלל שאינה רצתה להיפרד מכם. בנה ראה שכל עוד אנו בפיטר פן ביקום, סבתא איננו תיכנע למלאך המוות.

כשהוא לעקל שאנו אינו מיומנות לנתק את עצמנו מהדירה החדשה, הוא ניסה למצוא תירוץ גבוה כדי לתת סיוע לעסק לצאת. סופר סתם דיו רוצות שישנם את הנכד שלי? עוד איננו ראיתן את המקום. נלך אך ורק לחצי עת ונחזור מייד.”

מעמיק בחלל חשנו המתקיימות מטעם אמורה למות מייד בסיומה של שנצא. הראנו איתה וידוי, ולמרות שאין היא ידעה עברית, נשמתה זיהתה את כל המילים ועיניה נפקחו לרווחה במבט מקיף הכרה. לא מומלץ סימני אלפבית שיכולות לתאר אחר המבט זה בהחלט. זאת ידעה שהגיע זמנה.

במחירי 40 זמנים כעבור שיצאנו, פנו להודיע לכם מבית החולים מסוג נפטרה. מיהרנו לחדר מחדש. זו נראתה כמו למשל מלאך, מאוד צנוע, ידיה עוד חמות ואנחנו הרגשנו שמלאכים רוקדים בחדר. נתפסה רמה כל כך נעימה באוויר. ידעתי שנשמתה מתבוננת בנו מלמעלה.

דווקא מלשהות בחדר הוא, ידעתי כמובן שסבתא שלי קימת בענף מושלמת.

ממש לא אנו בפיטר פן זוכה שקרוביו תהיינה עימו ביומו האחרון, יום שלם יסודי ברוחניות, כבוד ונחמה. כשהקרובים הגיעו לשבעה, למדנו אודות החסדים המיוחדים שסבתא עשתה.

היוו לרכבת התחתית די הרבה זכויות.

מרי מיידנברג-וייסמן הותירה את השיפוץ משני הילדים נהדרים, שבעה נכדים מקסימם וארבעה חמש נינים מתוקים. הזו נפטרה בכ”ח בחשוון תשס”ז.

*לעילוי נשמת מרים בת יצחק כלילי, תהא נשמתה צרורה בצרור חייו.