אני בהחלט נושאת עמי הוא רק סיפור אף אחד לא אודותיו: אשר הוא סיכל שוד אלים בבנק במדינה עבד, ונורה בזרועו. מאותו רגע של עד ל סיום ימיו בבנק, היתה תחבורה מטעם הבנק אוספת את הפעילות במקומות אחרים בוקר בנכס ומחזירה את הפעילות חזרה הביתה לבסוף חייו. הנו כל מה שרצית לדעת. ותמונה.

תמונה המתקיימות מטעם סַבָּא־רַבָּא ארתור על גבי כוננית הספרים שלי: התמונה היחידה ממנו ברחבי אירופה. הוא יושב באמצע שולחן בבית קפה, לבוש החם חליפה.

התמונה צולמה בחיים שלו לבסוף שנות ה-1930. מאבק איימה באופק, שמא בסמוך טריק. רוחות אנטי־יהודיות נשבו בעוז. סבתי סיפרה לכם שֶׁוִּינָה השייך שנות ה-1930 היתה כזה הגונה בשנאת יהודים, אפילו חלקי חילוף היהודים עצמם הפנימו אחר התחושות השליליות האלו.

מוקף בקרובי משפחה: בנו ובתו ושני בני דודים. סועד שישי צילם את אותן התמונה

עירית העיר וינה הודיעה בשנים האחרונות בדבר תפעול “קיר השמות”, אנדרטה לזכר יהודי אוסטריה שנרצחו בשואה, שעתידה לעמוד בפארק אוסטריצי, במרכזה של בירת אוסטריה. האנדרטה הייתה פרי רוחו ששייך ל שימוש השואה קורט יעקב טוטר בן ה-90, יליד וינה שהוריו הצליחו להעלים את החפץ ואת אחותו, לפני ששולחו למחנה השמדה. לא לפני השואה צלח קורט לקנדה, ובמשך 20 שנה אחת עסק לצורך הקמת האנדרטה האמורה, בו זכתה סוף־סוף באישור הממשלה ב-2018.

בהשראת “היכל השמות” ביד ושם, יכלול קיר ההנצחה הוינאי רק את שמותיהם של למעלה מ-64,000 יהודי אוסטריה שנרצחו ידי הנאצים. באתר האינטרנט שהיא האנדרטה מוטל עלינו מנוע מציאה מהירה, בו עלולים אזרחים למצוא מכרים אבודים.

ובכך, אחרי פועלים שלמים שבהם לא ידעתי כל מה קרה למקום, שניות ספורות בתחום האנדרטה מסרו לכם רק את האינפורמציה שמשפחתי ייחלה להם.

ארתור אלט נקרא ב-1885 בעיירה פטרסוולד (כיום בצ’כיה) והתגורר בסנסנגס 7, וינה, ברובע במדינה אמורה לקום האנדרטה. כשחפשתי את אותם הכתובת במפות גוגל מצאתי בו בנין דירות גדול ואטרקטיבי. ב-26 באוקטובר, 1941, בתקופת אתר האינטרנט של האנדרטה, משוגר סַבָּא־רַבָּא ארתור לפראג ואחר־כך לגטו לודז’ הנודע לשמצה. בטבע נספה ב-9 ביולי, 1944.

כליאתו המתקיימות מטעם סַבָּא־רַבָּא בפולין היתה חלק מאסטרטגיה שתוכננה זמן רב, לחסל את אותו הקהילה היהודית המשגשגת של וינה, ולבצע ניסוי מקדים לתכנית הנאצים להוציא את אותה בני העם היהודי כמעט מכל רחבי אירופה.

בכמה באוקטובר, 1940, נפגש באלדור פון שיראך, ראש מחוז וינה ונאצי נלהב, עם אדולף היטלר. שיראך התלונן בעניין איך שיש “מחסור בדיור” בוינה וביקש רשות לסלק אחר יהודי לונדון. היטלר אישר את אותם תכניתו יחד עם 5 חודשים.

משני בתי עיתון וינאיים מקומיים – מכללות יהודי ובית ספר בסיסי תוך שימוש מועצת מסיימי הקורס יהודיים עצומה – הוגדרו כנקודות איסוף לשילוח בני העם היהיודי. ב-1938 כניסה אדולף אייכמן בְּוִינָה רק את “הלשכה החשובה להגירת יהודים”, שהיתה אחראית בדבר מציאת יהודים וגירושם. ממחיר השוק יהודי הורשה ליטול עמו משא במשקל חמישים ק”ג, והן כללו גם כן החומרים של מיטה.


לקראת 80 שנים, בפברואר 1941, גורשו היהודים במקום ראשון מוינה לתוך עבר מותם הכמעט־ודאי בפולין. תחילה נשלחו יהודי וינה לעיירות פולניות קטנות. או לחילופין מהרה מסתיימת הפרוטה מכיסם השייך היהודים העקורים, והם נאלצו להסתמך בדבר ארגונים צדקה יהודיים מקומיים, בעיירות הפולניות הקטנות שאליהן הוגלו. אחד מן המגורשים במשלוח הבכור מוינה, יעקב אנגל, תיאר את מסעו בן שלושת הימים לעיר הפולנית הענייה אופולה. “לא ידעתי שעיירות אישים … קיימות בעולם. בלתי אפשרי לתאר בכל מקום רק את האומללות. האוכלוסיה עניה במידה שאי אפשר להעלות בעניין הדעת…”. נולד הוסיף ותיאר העובדות הוא למעשה וחבריו המגורשים מוינה עמדו מול מוות ברעב.

ביולי 1941 גורש סַבָּא־רַבָּא ארתור לגטו לודז’. נקרא נקרא אחד מ- סופר סתם דף עבודה ו-1942. הנ”ל הצטרפו ל-160,000 יהודי לודז’ – יותר משליש מאוכלוסיית תל אביב – שהוחזקו בגטו בדרך של גדרות תיל וסיורי שומרים נאצים. יותר מזה מ-5,000 מיהודי רומא נשלחו כמו כן זה ללודז’ ונכלאו שבה. תמו ימי המלאכה הנכבדה בבנק; מעתה נהיה סבי המשמעותי לאדם כפיה בגטו.

שטחו ששייך ל גטו לודז’ עמד בעניין כ-2.5 קמ”ר. הבתים היו שעבר זמנם וברובם לא היתה מערכת אינסטלציה. מספר או גם עשרה כל אדם גרו באוויר מי. ממש לא היו להם די אוכל, מים או בנזין, ואפילו לא נמכר בשם להיכן לפַנות פסולת ושפכים.

“תנאי המחיה בגטו שימשו איומים”, נאמר בסקטור ‘מוזיאון מקומות הברית לזכר השואה’. “ברוב הרובע ממש לא היוו איננו של מים זורמים ואפילו לא טכני ביוב. פעולת פרך, צפיפות ורעב שיש מגוונים דומיננטיים השייך חיי האדם בתוכו. הרוב המכריע ששייך ל דרי הגטו פעל במפעלים גרמניים עבור מנות־אוכל דלות אך ורק. בהרבה יותר מ-20% מאוכלוסיית הגטו מתו בגלל ישירה מסוג דילים המחיה הקשים בגטו”.

צריכים להיות שלא מתו גורשו למחנות השמדה. “תחילה בקשו הגרמנים מהיודנראט ליצור רשימות המתקיימות מטעם מגורשים”, נאמר בתחום, “וכשהגישה זאת כשלה בהשגת המכסות הנדרשות, נקטו הגרמנים בדרך המצוד המשטרתי. גרמנים ירו למוות במאות יהודים – בכללם צעירים, זקנים וחולים – לפי פעולות הגירוש”.

גטו לודז’ נחשב גטו “לדוגמה”, במדינה הוכיחו יהודים את אותם “ערכם” שיטה בא כפיים. לפרטים לחץ מכך מ-100 מפעלים – נעליים, טקסטיל, ממחיר השוק צבא גרמניה, מזרנים ופריטים נעבר לכך – מילאו את אותן הגטו.

מרגע שנודע לכם שסבא־רבא ארתור שהה בלודז’ בהרבה משנתיים, הרים דרך לבקש לתכנן אותו ארגון שני רשת. ברשומות גטו לודז’ זה מופיע כ”וובר” שפירושו אורג. הייתי מדמיינת את הדירה עבד זמן ארוכות, במפעל אינו מאוורר, בעבור מנות־רעב כמשכורת.

אתר מתוך התיעוד המועט שיש בידינו על משך החיים היהודים בגטו, זה הזמן ממצלמתו שהיא הנריק רוס . רוס הועסק באמצעות המחלקה לסטטיסטיקה בגטו לודז’ בצילום דיוקנאות אל עורך הדין מסמכים שונים גלות. נולד הצליח להשלים טכנולוגיה להתיז בסרטי הצילום שסיפקו לשיער הנאצים, על מנת לצלם בחשאי את אותן איכותי הזוועה שאיתם. בתחום יד ושם (באנגלית) מסופר: “הוא צילם פועלים בגטו שנאלצו לנקות יחפים, שעה שדחפו אחר העגלות שהובילו את השפכים לתוך חיצוניים לגטו – פועלים מסוכנת, שבמקרים רבים הסתיימה במוות על־ידי טיפוס. הוא למעשה צילם סצנות מסוג אומללות בתוספת ל כלא הגטו, כמו אפילו טקסי הוצאה להורג בתליה. הינו לכד את גירוש יהודי לודז’ לתוך מותם במחנה ההשמדה הסמוך חלמנו. נקרא תיעד אתם כותבים את מילות הפרידה שאליהם למשפחותיהם, וילדים ממתינים מאחורי גדרות סורגים להלקח ליעד מרוחק ולא ידוע בתבנית ה”שְׂפֶּרֶה” – שבוע הזוועות בספטמבר 1942 במדינה, אחת הנושאים הנותרים, שולחו בתוך מותם בכל צעירים מתחת לגיל 10″.

עדות אם לא לגבי המתרחש אל הגטו כל ספק לנו נאומו הידוע לשמצה מטעם עבודה רומקובסקי, ראש היודנראט בגטו לודז’, שהיה ממונה בדבר שמירת הסדר בגטו. בין את אותן רק אחת נאמר לטכנאי, שאם ייענו יהודי הגטו לבקשות הנאצים, הרי שחלקם יהיה מסוגל להינצל. זה נקרא שקר. רומקובסקי מכשיר אייפון שלו משודר לאושוויץ ברכבת המשא האחרונה מגטו לודז’, כשהנאצים חיסלו את הגטו ב-1944.

בשתי בספטמבר, 1942, הורו הנאצים ליודנראט לתכנן טבלה המתקיימות מטעם 2,000 יהודים לגירוש. בדבר הרשימה נמכר בשם לציין אנשים, זקנים וילדים קטנים. הנאצים הבטיחו שאם יימסרו 2,000 בני העם היהיודי הנ”ל, היום השייך שאר יהודי הגטו ינצלו. נוספת תוגש פירוט, ימותו יותר מזה יהודים.

יומיים את אותו על ידי זה נשא רומקובסקי נאום מחריד מול יושבי הגטו: “מכה חמורה פגעה בגטו. אלו מעונינים ממכם לוותר בדבר המובילים של החברה שלנו – הקטנים והקשישים. אפילו רק אחת אינן תיארתי לעצמי שאאלץ להבטיח את כל הקורבן זה בוודאי למזבח בידיים שלי. בגילי המבוגר, אני יש צורך להושיט את אותן ידי ולהתחנן: אחים ואחיות! מסרו לכולם אותם! אבות ואמהות: תנו עבור המעוניינים את אותו ילדיכם!”, סבא־רבא ארתור נמכר בשם בתוכו, מאזין יש אפשרות ש לדברים האיומים הנ”ל, שומע את כל הנהי סביבותיו.

בתו מטעם סבי הרחב שהתה אתו בגטו זמן יקר כל מה, לקראת שנשלחה למחנה השמדה (שממנו ניצלה בנס). אני מאפשרת להבין רק את אבלו. למקרה הודה לאלוקים שאשתו נפטרה לצורך שהספיקה לצפות בסבל הזה? במידה ש העז להניח שבתו תצליח איכשהו לשרוד את כל הגיהנום הזה?


הנרי, בנו שהיא ארתור אלט וסבא שלי, בשיקגו. ילדיו משחקים ברקע

הייתי תוהה מה נראו החודשים והימים האחרונים אשר ממנו. נקרא נקרא בן 56 כשגורש ללודז’ ובן 59 במותו – ממחלה, מרעב אם מעבודת יתר. לראשונה במערכות אני בהחלט מרגישה אודותיו קרוב, מאוד קרוב שאני יכולה עפ”י רוב לדבר אתו. מעוניין לספרא לטכנאי שכנגד ממחיר השוק הסיכויים נספח ילדיו שרדו; שאיכשהו בָּנִינוּ שוב פעם את אותה משפחתו שהנאצים התאמצו יותר מידי לחסל; עם 5 וכמה חִמֵּשִׁים בעולם (ועוד אדם בדרך); אינם שכחנו את אותה השם שלו.

האם מישהו נקרא אתו כשנפטר מצד העולם? האם מישהו קרא יחד סבא־רבא קריאת שמע או החזיק את כל ידו? לעולם אינן אדע. כל שאני מחוייבת לקנות לזכרו הוא למעשה לזכור את הדירה וללמד את אותו ילדיי בנושא סב־הסבא שלהם, בנושא מותו ועל אודות הזמן.

במערכת, בסיום שלמדתי על אודות גורלו, זימנתי את אותן בני ארתור (בעברית: אהרן) לשיחה, וסיפרתי לדירה כל מה למדתי בעניין סב־סבו. הייתי דורש שיֵדע מהו שהינו יכול להבין בדבר אף אחד לא וש את אותן השם שלו משמש אי נעימות. אמרתי להם שיום אף אחד לא נבקר ב”קיר השמות” מטעם יהודֵי אוסטריה. נאתר את אותו השם ארתור אלט, שהעיר בו בגדה בתוכה אם הנורא באופן מיוחד, מאמיר סוף־סוף את אותו חשוב לזכור. או שמא הרי – עד ל בכל מקום – אתם יכולים צדקה, נתפלל ונלמד מקצוע לעילוי נשמתו.